׳משכני׳ הושטת ימין בהתעוררות שמאל - ו ׳נרוצה׳ מלשון רצון כ ׳ויריצוהו מן הבור׳
זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - ימים טובים כתפלין של הקב"ה וסוד ׳משכני׳ וחדרי המלך · מאמר 84 · פיסקה 13
לשון הזוהר
מָשְׁכֵנִי, אַהֲדַרְנָא לְקִישּׁוּרָא דְּמִילִין קַדְמָאִין, עַל הַהוּא רָזָא ׳אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ׳. דְּהָא בְּשַׁעֲתָא דִרְעוּתָא סָלֵיק מִתַּתָּא בְּרָזָא דְקוּרְבָּנָא, אִיהוּ סָלְקַת וְאָמְרָה לְגַבֵי רְחִימָא דִילָהּ, מָשְׁכֵנִי: אוֹשֵׁיט יְמִינָךְ לְגַבָּאי, לְקַבְּלָא לִי, וּלְסַלְקָא לִי, בְּסִטְרָא דְאִתְעֲרוּתָא דִּשְׂמָאלָא. וִימִינָא לְחַבְּקָא לִי, וְדָא אִיהִי מָשְׁכֵנִי. וְהָא אִשֶּׁה אֲמָרָהּ לְגַבֵּי רֵיחַ, רֵיחַ לְגַבֵּי נִיחוֹחַ, נִיחוֹחַ לַה'. וּכְדֵין, ׳אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה׳. מַאי נָרוּצָה, נְהֵא בִּרְעוּתָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ויקרא א׳:ד׳) ׳וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו׳. וְדָא אִיהִי דִּכְתִיב, (בראשית מ״א:י״ד) ׳וַיְרִיצוּהוּ מִן הַבּוֹר׳. מַאי וַיְרִיצוּהוּ. דְאַרְצוּ לֵיהּ בְּמִלִּין טָבִין, בְּמִלִּין דְּרַעֲוָא טָבָא, דְּהֲוָה עָצֵיב מֵהַהוּא בּוֹר. וְעַל דָּא נָרוּצָה: נְהֵא בְּרַעֲוָא, בִּרְעוּתָא שְׁלִים כִּדְקָא יָאוֹת.
תרגום
מָשְׁכֵנִי, נַחֲזֹר לְקֶשֶׁר הַדְּבָרִים הָרִאשׁוֹנִים, עַל אוֹתוֹ הַסּוֹד ׳אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ׳. שֶׁהֲרֵי בְּשָׁעָה שֶׁהָרָצוֹן עוֹלֶה מִלְּמַטָּה בְּסוֹד הַקָּרְבָּן, הִיא עוֹלָה וְאוֹמֶרֶת לָאֲהוּבָהּ, מָשְׁכֵנִי: הוֹשֵׁט יְמִינְךָ אֵלַי, לְקַבֵּל אוֹתִי, וּלְהַעֲלוֹת אוֹתִי, בְּצַד הִתְעוֹרְרוּת הַשְּׂמֹאל. וְהַיָּמִין לְחַבֵּק אוֹתִי, וְזוֹ הִיא מָשְׁכֵנִי. וַהֲרֵי ׳אִשֶּׁה׳ נֶאֶמְרָה כְּלַפֵּי ׳רֵיחַ׳, ׳רֵיחַ׳ כְּלַפֵּי ׳נִיחוֹחַ׳, ׳נִיחוֹחַ׳ ׳לַה׳׳. וְאָז, ׳אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה׳. מַהוּ ׳נָרוּצָה׳, נִהְיֶה בְּרָצוֹן. כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, (ויקרא א׳:ד׳) ׳וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו׳ - וְזוֹ הִיא שֶׁכָּתוּב, (בראשית מ״א:י״ד) וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר. מַהוּ ׳וַיְרִיצֻהוּ׳. שֶׁרִצּוּ אוֹתוֹ בִּדְבָרִים טוֹבִים, בִּדְבָרִים שֶׁל רָצוֹן טוֹב, שֶׁהָיָה עָצֵב מֵאוֹתוֹ הַבּוֹר. וְעַל כֵּן ׳נָרוּצָה׳: נִהְיֶה בְּרָצוֹן, בְּרָצוֹן שָׁלֵם כָּרָאוּי.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: משכני, אהדרנא לקישורא דמילין קדמאין, על ההוא רזא ׳אשה ריח ניחוח׳. דהא בשעתא דרעותא סליק מתתא ברזא דקורבנא, איהו סלקת ואמרה לגבי רחימא דילה, משכני: אושיט ימינך לגבאי, לקבלא לי, ולסלקא לי, בסטרא דאתערותא דשמאלא. וימינא לחבקא לי, ודא איהי משכני. והא אשה אמרה לגבי ריח, ריח לגבי ניחוח, ניחוח לה'. וכדין, ׳אחריך נרוצה׳. מאי נרוצה, נהא ברעותא. כמה דאת אמר, (ויקרא א׳:ד׳) ׳ונרצה לו לכפר עליו׳. ודא איהי דכתיב, (בראשית מ״א:י״ד) ׳ויריצוהו מן הבור׳. מאי ויריצוהו. דארצו ליה במלין טבין, במלין דרעוא טבא, דהוה עציב מההוא בור. ועל דא נרוצה: נהא ברעוא, ברעותא שלים כדקא יאות.
התרגום: משכני, נחזר לקשר הדברים הראשונים, על אותו הסוד ׳אשה ריח ניחוח׳. שהרי בשעה שהרצון עולה מלמטה בסוד הקרבן, היא עולה ואומרת לאהובה, משכני: הושט ימינך אלי, לקבל אותי, ולהעלות אותי, בצד התעוררות השמאל. והימין לחבק אותי, וזו היא משכני. והרי ׳אשה׳ נאמרה כלפי ׳ריח׳, ׳ריח׳ כלפי ׳ניחוח׳, ׳ניחוח׳ ׳לה׳. ואז, ׳אחריך נרוצה׳. מהו ׳נרוצה׳, נהיה ברצון. כמו שאתה אומר, (ויקרא א׳:ד׳) ׳ונרצה לו לכפר עליו׳ - וזו היא שכתוב, (בראשית מ״א:י״ד) ויריצהו מן הבור. מהו ׳ויריצהו׳. שרצו אותו בדברים טובים, בדברים של רצון טוב, שהיה עצב מאותו הבור. ועל כן ׳נרוצה׳: נהיה ברצון, ברצון שלם כראוי.