ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 83: שיר השירים בהמשכו - קשוט הכלה ונשיקותיה משבע דרגות ומיין עליון וסוד הריח › פיסקה 5

נשיקת המלך למטרוניתא כפי קשוטה - וירושת נערותיה באלף עולמות

זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - קשוט הכלה ונשיקותיה משבע דרגות ומיין עליון וסוד הריח · מאמר 83 · פיסקה 5

לשון הזוהר

כַד יָתְבָא מַטְרוֹנִיתָא בְּמַלְכָּא, בְּתִיקּוּן שַׁפִּירָא, וּמַלְכָּא חָזֵי לָהּ מִתְקַשְׁטָא בְּשַׁפִּירוּ, הַהוּא קִישּׁוּטָא מַכְרִיז וַאֲמַר לְמַלְכָּא, לְנַשְׁקָא לָהּ, דְּדָא אִיהוּ דְּבֵקוּתָא דִּרְחִימוּ, לְאִתְכְּלָלָא דָּא בְּדָא. מַאן גָּרֵים בְּאִינוּן נְשִׁיקִין וּבְהַהוּא רְחִימוּ, אִינוּן עוּלֵמְתָאן דְּקַשִּׁיטוּ לָהּ. כַד בָּעְיָא לְאוֹטָבָא לְעוּלֵימְתָהָא, הִיא וּמַלְכָּא לְמֵיהַב לוֹן נְבַזְבְּזָן, לְכוּלְהוּ יָהֵיב כַּחֲדָא. לְכוּלְהוּ דַּהֲווֹ מְקַטְרְגֵי דָּא בְּדָא עַל קִישּׁוּטָהָא, יַהֲבֵי מַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא נְבַזְבְּזָן וּמַתְּנָן בִּרְעוּ בַּחֲבִיבוּ, לְמֵיחְסַן לוֹן יְרוּתָא בְּאֶלֶף עָלְמִין דִּכְסִיפִין לְעַלְמָא דְאָתֵי. וְכָּל שֶׁכֵּן אִינוּן דְּיָדְעֵי בְּרָזִין דְּחָכְמְתָא, לְקַשְׁטָא קִישּׁוּטָהָא, דְּלֵית שִׁיעוּרָא לְאַחְסָנַת יְרוּתָא דִּלְּהוֹן בְּעַלְמָא דְאָתֵי. עֲלַיְיהוּ כְתִיב, (משלי כא) לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵ"שׁ וְגו'.

תרגום

כְּשֶׁיּוֹשֶׁבֶת הַמַּטְרוֹנִיתָא בַּמֶּלֶךְ, בְּתִקּוּן יָפֶה, וְהַמֶּלֶךְ רוֹאֶה אוֹתָהּ מִתְקַשֶּׁטֶת בְּיֹפִי, אוֹתוֹ הַקִּשּׁוּט מַכְרִיז וְאוֹמֵר לַמֶּלֶךְ, לְנַשֵּׁק אוֹתָהּ, שֶׁזֶּהוּ דְּבֵקוּת אַהֲבָה, לְהִכָּלֵל זֶה בָּזֶה. מִי גּוֹרֵם בְּאוֹתָן הַנְּשִׁיקוֹת וּבְאוֹתָהּ הָאַהֲבָה, אוֹתָן הַנְּעָרוֹת שֶׁקִּשְּׁטוּ אוֹתָהּ. כְּשֶׁרוֹצָה לְהֵיטִיב לְנַעֲרוֹתֶיהָ, הִיא וְהַמֶּלֶךְ לָתֵת לָהֶן מַתָּנוֹת, לְכֻלָּן נוֹתֶנֶת כְּאֶחָד. לְכֻלָּן שֶׁהָיוּ מְקַטְרְגוֹת זוֹ בָּזוֹ עַל קִשּׁוּטֶיהָ, נוֹתְנִים הַמֶּלֶךְ וְהַמַּטְרוֹנִיתָא מַתָּנוֹת וּתְשׁוּרוֹת בְּרָצוֹן בְּחִבָּה, לְהַנְחִיל לָהֶן יְרֻשָּׁה בְּאֶלֶף עוֹלָמוֹת הַנִּכְסָפִים לָעוֹלָם הַבָּא. וְכָל שֶׁכֵּן אוֹתָן הַיּוֹדְעוֹת בְּסוֹדוֹת הַחָכְמָה, לְקַשֵּׁט קִשּׁוּטֶיהָ, שֶׁאֵין שִׁעוּר לְנַחֲלַת יְרֻשָּׁתָן בָּעוֹלָם הַבָּא. עֲלֵיהֶן כָּתוּב, ׳לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵ"שׁ וְגוֹ'׳ (משלי כא).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כד יתבא מטרוניתא במלכא, בתיקון שפירא, ומלכא חזי לה מתקשטא בשפירו, ההוא קישוטא מכריז ואמר למלכא, לנשקא לה, דדא איהו דבקותא דרחימו, לאתכללא דא בדא. מאן גרים באינון נשיקין ובההוא רחימו, אינון עולמתאן דקשיטו לה. כד בעיא לאוטבא לעולימתהא, היא ומלכא למיהב לון נבזבזן, לכולהו יהיב כחדא. לכולהו דהוו מקטרגי דא בדא על קישוטהא, יהבי מלכא ומטרוניתא נבזבזן ומתנן ברעו בחביבו, למיחסן לון ירותא באלף עלמין דכסיפין לעלמא דאתי. וכל שכן אינון דידעי ברזין דחכמתא, לקשטא קישוטהא, דלית שיעורא לאחסנת ירותא דלהון בעלמא דאתי. עלייהו כתיב, (משלי כא) להנחיל אהבי י"ש וגו'.

התרגום: כשיושבת המטרוניתא במלך, בתקון יפה, והמלך רואה אותה מתקשטת ביפי, אותו הקשוט מכריז ואומר למלך, לנשק אותה, שזהו דבקות אהבה, להכלל זה בזה. מי גורם באותן הנשיקות ובאותה האהבה, אותן הנערות שקשטו אותה. כשרוצה להיטיב לנערותיה, היא והמלך לתת להן מתנות, לכלן נותנת כאחד. לכלן שהיו מקטרגות זו בזו על קשוטיה, נותנים המלך והמטרוניתא מתנות ותשורות ברצון בחבה, להנחיל להן ירשה באלף עולמות הנכספים לעולם הבא. וכל שכן אותן היודעות בסודות החכמה, לקשט קשוטיה, שאין שעור לנחלת ירשתן בעולם הבא. עליהן כתוב, ׳להנחיל אהבי י"ש וגו'׳ (משלי כא).

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים