ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 83: שיר השירים בהמשכו - קשוט הכלה ונשיקותיה משבע דרגות ומיין עליון וסוד הריח › פיסקה 2

׳ישקני מנשיקות פיהו׳ - תורה שבעל פה המתקשטת בנערותיה לחבור תורה שבכתב

זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - קשוט הכלה ונשיקותיה משבע דרגות ומיין עליון וסוד הריח · מאמר 83 · פיסקה 2

לשון הזוהר

פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, ׳יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן׳. אוֹרַיְיתָא דִּבְעַל פֶּה, הֲוָה אָמְרָה לְגַבֵּי אוֹרַיְיתָא דְּבִכְתַב, דְּאִיהִי אָזְלַת בָּתַר אִינוּן נְשִׁיקִין דְּתוֹרָה דְּבִכְתַב, בָּתַר מְתִיקוּ דִילָהּ, לְאִתְחַבָּרָא דָּא עִם דָּא בְּאִינוּן נְשִׁיקִין. וּכְדֵין אִיהִי בִּפְלוּגְתָּא בְּעוּלֵימְתָהָא, לְאִתְתַּקְנָא בַּהֲדָהּ, לְמֶהֱוֵי כּוּלְהוּ קְשִׁיטִין לְגַבֵּי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. וְכַד אִתְחַבְּרַת וְאִתְכְּלִילַת בְּתוֹרָה שֶׁבִּכְתַב בְּחֶדְוָה, בְּחִבּוּרָא חָדָא, דְּנָשֵׁיק דָּא בְּדָא בִּרְחִימוּ, אַתְקָפַת בֵּיהּ, וַאֲמָרָה לֵיהּ בַּחֲבִיבוּ, כַּמָּה יַקִּירִין חֲבִיבוּתֵיךְ, מֵחַמְרָא דִילָךְ, דְּאַתְקֵיף בִּי רְחִימוּ דִילָךְ, עַד דְּרָוֵי לִי חֲמַר דִּרְחִימוּ, לְאִתְתַּקְפָא בָּךְ, קִישּׁוּטָא דְּאִתְקַשְׁטַת אוֹרַיְיתָא דְּעַל פֶּה בְּעוּלֵימְתָהָא, לְאִתְחַבְּרָא בְּאוֹרַיְיתָא דְּבִכְתָב.

תרגום

פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, ׳יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן׳ (שיר השירים א, ב) - תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, הָיְתָה אוֹמֶרֶת לְתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת אַחַר אוֹתָן הַנְּשִׁיקוֹת שֶׁל תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, אַחַר מְתִיקוּתָהּ, לְהִתְחַבֵּר זוֹ עִם זוֹ בְּאוֹתָן הַנְּשִׁיקוֹת. וְאָז הִיא בְּמַחְלֹקֶת עִם נַעֲרוֹתֶיהָ, לְהִתְתַּקֵּן עִמָּהּ, לִהְיוֹת כֻּלָּן מְתֻקָּנוֹת לְתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. וּכְשֶׁהִתְחַבְּרָה וְנִכְלְלָה בְּתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בְּשִׂמְחָה, בְּחִבּוּר אֶחָד, שֶׁנּוֹשְׁקוֹת זוֹ אֶת זוֹ בְּאַהֲבָה, הֶחְזִיקָה בּוֹ, וְאָמְרָה לוֹ בְּחִבָּה, כַּמָּה יְקָרָה חִבָּתְךָ, מִיֵּינְךָ, שֶׁהֶחְזִיקָה בִּי אַהֲבָתְךָ, עַד שֶׁהִרְוָה אוֹתִי יֵין הָאַהֲבָה, לְהִתְחַזֵּק בְּךָ, זֶה קִשּׁוּט שֶׁהִתְקַשְּׁטָה בּוֹ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה עִם נַעֲרוֹתֶיהָ, לְהִתְחַבֵּר בְּתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: פתח רבי שמעון ואמר, ׳ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דדיך מיין׳. אורייתא דבעל פה, הוה אמרה לגבי אורייתא דבכתב, דאיהי אזלת בתר אינון נשיקין דתורה דבכתב, בתר מתיקו דילה, לאתחברא דא עם דא באינון נשיקין. וכדין איהי בפלוגתא בעולימתהא, לאתתקנא בהדה, למהוי כולהו קשיטין לגבי תורה שבכתב. וכד אתחברת ואתכלילת בתורה שבכתב בחדוה, בחבורא חדא, דנשיק דא בדא ברחימו, אתקפת ביה, ואמרה ליה בחביבו, כמה יקירין חביבותיך, מחמרא דילך, דאתקיף בי רחימו דילך, עד דרוי לי חמר דרחימו, לאתתקפא בך, קישוטא דאתקשטת אורייתא דעל פה בעולימתהא, לאתחברא באורייתא דבכתב.

התרגום: פתח רבי שמעון ואמר, ׳ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דדיך מיין׳ (שיר השירים א, ב) - תורה שבעל פה, היתה אומרת לתורה שבכתב, שהיא הולכת אחר אותן הנשיקות של תורה שבכתב, אחר מתיקותה, להתחבר זו עם זו באותן הנשיקות. ואז היא במחלקת עם נערותיה, להתתקן עמה, להיות כלן מתקנות לתורה שבכתב. וכשהתחברה ונכללה בתורה שבכתב בשמחה, בחבור אחד, שנושקות זו את זו באהבה, החזיקה בו, ואמרה לו בחבה, כמה יקרה חבתך, מיינך, שהחזיקה בי אהבתך, עד שהרוה אותי יין האהבה, להתחזק בך, זה קשוט שהתקשטה בו תורה שבעל פה עם נערותיה, להתחבר בתורה שבכתב.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: