שתי שלמויות במלך שהכל שלו שלם - שלמות הבית ושלום הצדיק שבאמצע
זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - ׳ישקני מנשיקות פיהו׳ ויחוד האותיות והעולמות בנשיקת אהבה · מאמר 82 · פיסקה 3
לשון הזוהר
מַאי כּוֹלָּא דִּילֵיהּ הָכָא, וְכִי סַגִּיאִין שְׁלָמִין נִינְהוּ. אֶלָּא חַד שְׁלָמָא אִיהוּ, וּתְרֵין נִינְהוּ. חַד שְׁלָמָא אִיהוּ, דְּאִיהוּ שְׁלָמָה דְבֵיתָא, דִּבְגִינֵיהּ אִשְׁתְּמוֹדַע דְּכוּרָא דְּכַר. וְחַד שְׁלָמָא אָחֳרָא, דְּאִיהוּ שְׁלָמָא דִּתְרֵין סִטְרִין, חַד דְּעָאל בְּאֶמְצָעִיתָא בְּאִינוּן תְּרֵין סִטְרִין, וַעֲבֵיד שְׁלָמָא בֵּינַיְיהוּ, אִיהוּ שָׁלוֹם אָחֳרָא. אֲבָל שָׁלוֹם דִּדְכוּרָא אִשְׁתְּמוֹדַע דָּכָר בְּגִינֵיהּ, אִיהוּ צַדִּיק. וְאִקְּרֵי מַלְכָּא עִילָּאָה בְּגִינֵיהּ, מֶלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ. וּבְגִין כָּךְ, כָּל תּוּשְׁבַּחְתָּא דְּשִׁיר הַשִּׁירִים, לְמַלְכָּא דִּשְׁלָמָא כּוֹלָּא דִּילֵיהּ, וְיִיחוּדָא דְקָא מִתְיַיחֵד כּוֹלָּא, בַּאֲתַר דָּא אִיהוּ. בְּגִין דְּאִיהוּ נָטֵיל כָּל תֵּיאוּבְתָּא דְּכָל שַׁיְיפִין, וְכָל עִינּוּגִין, וְכָל כִּיסּוּפִין עִילָּאִין, וְכָנֵישׁ כּוֹלָא לְגַוֵּיהּ.
תרגום
מַהוּ ׳כֹּלָּא דִּילֵיהּ׳ כָּאן, וְכִי הַרְבֵּה שְׁלֵמוּיוֹת הֵן. אֶלָּא שְׁלֵמוּת אַחַת הִיא, וּשְׁתַּיִם הֵן. שְׁלֵמוּת אַחַת הִיא, שֶׁהִיא שְׁלֵמוּת הַבַּיִת, שֶׁבִּגְלָלָהּ נוֹדַע הַזָּכָר זָכָר. וּשְׁלֵמוּת אַחֶרֶת, שֶׁהִיא שְׁלֵמוּת שְׁנֵי הַצְּדָדִים, אֶחָד הַנִּכְנָס בָּאֶמְצַע בֵּין אוֹתָם שְׁנֵי הַצְּדָדִים, וְעוֹשֶׂה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, הוּא שָׁלוֹם אַחֵר. אֲבָל שָׁלוֹם שֶׁל הַזָּכָר נוֹדָע בּוֹ הַזָּכָר זָכָר, הוּא הַצַּדִּיק. וְנִקְרָא מֶלֶךְ עֶלְיוֹן בִּגְלָלוֹ, ׳מֶלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ׳. וּמִשּׁוּם כָּךְ, כָּל תִּשְׁבַּחַת ׳שִׁיר הַשִּׁירִים׳, לַמֶּלֶךְ שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ שָׁלֵם, וְהַיִּחוּד שֶׁמִּתְיַחֵד בּוֹ הַכֹּל, בְּמָקוֹם זֶה הוּא. מִשּׁוּם שֶׁהוּא נוֹטֵל כָּל תְּשׁוּקַת כָּל הָאֵיבָרִים, וְכָל הָעִדּוּנִים, וְכָל הַכִּסּוּפִים הָעֶלְיוֹנִים, וְאוֹסֵף אֶת הַכֹּל לְתוֹכוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: מאי כולא דיליה הכא, וכי סגיאין שלמין נינהו. אלא חד שלמא איהו, ותרין נינהו. חד שלמא איהו, דאיהו שלמה דביתא, דבגיניה אשתמודע דכורא דכר. וחד שלמא אחרא, דאיהו שלמא דתרין סטרין, חד דעאל באמצעיתא באינון תרין סטרין, ועביד שלמא בינייהו, איהו שלום אחרא. אבל שלום דדכורא אשתמודע דכר בגיניה, איהו צדיק. ואקרי מלכא עילאה בגיניה, מלך שהשלום שלו. ובגין כך, כל תושבחתא דשיר השירים, למלכא דשלמא כולא דיליה, וייחודא דקא מתייחד כולא, באתר דא איהו. בגין דאיהו נטיל כל תיאובתא דכל שייפין, וכל עינוגין, וכל כיסופין עילאין, וכניש כולא לגויה.
התרגום: מהו ׳כלא דיליה׳ כאן, וכי הרבה שלמויות הן. אלא שלמות אחת היא, ושתים הן. שלמות אחת היא, שהיא שלמות הבית, שבגללה נודע הזכר זכר. ושלמות אחרת, שהיא שלמות שני הצדדים, אחד הנכנס באמצע בין אותם שני הצדדים, ועושה שלום ביניהם, הוא שלום אחר. אבל שלום של הזכר נודע בו הזכר זכר, הוא הצדיק. ונקרא מלך עליון בגללו, ׳מלך שהשלום שלו׳. ומשום כך, כל תשבחת ׳שיר השירים׳, למלך שהכל שלו שלם, והיחוד שמתיחד בו הכל, במקום זה הוא. משום שהוא נוטל כל תשוקת כל האיברים, וכל העדונים, וכל הכסופים העליונים, ואוסף את הכל לתוכו.