ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 82: שיר השירים בהמשכו - ׳ישקני מנשיקות פיהו׳ ויחוד האותיות והעולמות בנשיקת אהבה › פיסקה 22

׳פיהו׳ ולא ׳פיו׳ - הכנת פיה ו ׳דדיך׳ שנאמר בגלוי אחר הנשיקה

זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - ׳ישקני מנשיקות פיהו׳ ויחוד האותיות והעולמות בנשיקת אהבה · מאמר 82 · פיסקה 22

לשון הזוהר

פִּיהוּ, אַמַּאי פִּיהוּ, פִּיו מִיבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא לְאַכְלָלָא תַּרְוַיְיהוּ כַּחֲדָא. פִּיהוּ, לְאִתְחֲזָאָה דְּהָא אִיהִי זְמֵינִית לְגַבֵּיהּ, כְּאִתְּתָא דְּתַקֵּינַת פּוּמָהּ, לְקַבְּלָה נְשִׁיקוּ מִבַּעֲלָהּ. בְּגִין כָּךְ אִתְחֲזֵי זְמִינוּ דְּפוּמָהּ. פִּיהוּ, הָכָא אִית לְאִסְתַּכָּלָא, אִי תֵימָא דִּנְשִׁיקִין אִינוּן לְעֵילָא לְעֵילָא בְּאֵין סוֹף, בְּגִין דַּאֲמַר בְּאוֹרַח סְתִים יִשָּׁקֵנִי פִּיהוּ. וּלְבָתַר אַהֲדַר בְּאִתְגַּלְּיָא דּוֹדֶיךָ. לָאו הָכֵי, דְּהָא נְשִׁיקִין לָא תַּלְיָין תַּמָּן לְעֵילָא, אֶלָּא אִתְּתָא בְּבַעֲלָהּ. אֶלָּא עַד לָא אִתְקְרִיבוּ דָּא בְּדָא, אֲמַר בְּאוֹרַח סְתִים. כֵּיוָן דְּאִתְקְרִיבוּ וְאִתְנְשִׁיקוּ בִּדְבֵיקוּ דִרְחִימוּ דָּא בְדָא, אִיהִי אָמְרָה בְּאִתְגַּלְּיָא, דּוֹדֶיךָ, וְלָא כְתִיב דּוֹדָיו, דְּהָא כְּלִילָן כַּחֲדָא בִּרְחִימוּ, בְּחִבּוּרָא חָדָא, בְּלָא פֵּירוּדָא כְּלָל.

תרגום

׳פִּיהוּ׳, לָמָּה ׳פִּיהוּ׳, ׳פִּיו׳ הָיָה צָרִיךְ. אֶלָּא לִכְלֹל שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד. ׳פִּיהוּ׳, לְהַרְאוֹת שֶׁהֲרֵי הִיא מוּכָנָה לְקִרְאָתוֹ, כְּאִשָּׁה שֶׁהֵכִינָה פִּיהָ, לְקַבֵּל נְשִׁיקָה מִבַּעְלָהּ. מִשּׁוּם כָּךְ נִרְאֵית הֲכָנַת פִּיהָ. ׳פִּיהוּ׳, כָּאן יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, אִם תֹּאמַר שֶׁהַנְּשִׁיקוֹת הֵן לְמַעְלָה לְמַעְלָה בְּאֵין סוֹף, מִשּׁוּם שֶׁאָמַר בְּאֹרַח סָתוּם ׳יִשָּׁקֵנִי פִּיהוּ׳. וְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר בְּגָלוּי ׳דֹּדֶיךָ׳. לֹא כֵּן, שֶׁהֲרֵי הַנְּשִׁיקוֹת אֵינָן תְּלוּיוֹת שָׁם לְמַעְלָה, אֶלָּא אִשָּׁה בְּבַעְלָהּ. אֶלָּא בְּטֶרֶם הִתְקָרְבוּ זֶה לָזֶה, אָמְרָה בְּאֹרַח סָתוּם. כֵּיוָן שֶׁהִתְקָרְבוּ וְהִתְנַשְּׁקוּ בִּדְבֵקוּת אַהֲבָה זֶה לָזֶה, הִיא אָמְרָה בְּגָלוּי, ׳דֹּדֶיךָ׳, וְלֹא כָּתוּב ׳דּוֹדָיו׳, שֶׁהֲרֵי כְּלוּלִים כְּאֶחָד בְּאַהֲבָה, בְּחִבּוּר אֶחָד, בְּלֹא פֵּרוּד כְּלָל.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: פיהו, אמאי פיהו, פיו מיבעי ליה. אלא לאכללא תרוייהו כחדא. פיהו, לאתחזאה דהא איהי זמינית לגביה, כאתתא דתקינת פומה, לקבלה נשיקו מבעלה. בגין כך אתחזי זמינו דפומה. פיהו, הכא אית לאסתכלא, אי תימא דנשיקין אינון לעילא לעילא באין סוף, בגין דאמר באורח סתים ישקני פיהו. ולבתר אהדר באתגליא דודיך. לאו הכי, דהא נשיקין לא תליין תמן לעילא, אלא אתתא בבעלה. אלא עד לא אתקריבו דא בדא, אמר באורח סתים. כיון דאתקריבו ואתנשיקו בדביקו דרחימו דא בדא, איהי אמרה באתגליא, דודיך, ולא כתיב דודיו, דהא כלילן כחדא ברחימו, בחבורא חדא, בלא פירודא כלל.

התרגום: ׳פיהו׳, למה ׳פיהו׳, ׳פיו׳ היה צריך. אלא לכלל שניהם כאחד. ׳פיהו׳, להראות שהרי היא מוכנה לקראתו, כאשה שהכינה פיה, לקבל נשיקה מבעלה. משום כך נראית הכנת פיה. ׳פיהו׳, כאן יש להסתכל, אם תאמר שהנשיקות הן למעלה למעלה באין סוף, משום שאמר בארח סתום ׳ישקני פיהו׳. ואחר כך חוזר בגלוי ׳דדיך׳. לא כן, שהרי הנשיקות אינן תלויות שם למעלה, אלא אשה בבעלה. אלא בטרם התקרבו זה לזה, אמרה בארח סתום. כיון שהתקרבו והתנשקו בדבקות אהבה זה לזה, היא אמרה בגלוי, ׳דדיך׳, ולא כתוב ׳דודיו׳, שהרי כלולים כאחד באהבה, בחבור אחד, בלא פרוד כלל.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: