׳חטא ישראל׳ שהכריזו האותיות - והפיכתן ל ׳טח׳ בבנין המקדש
זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - ׳ישקני מנשיקות פיהו׳ ויחוד האותיות והעולמות בנשיקת אהבה · מאמר 82 · פיסקה 19
לשון הזוהר
עַד דְּאָעֳלוּ לְאַרְעָא בְּשֵׁירוּתָא, ׳וַהֲוָה חֵרֶם׳ בֵּינַיְיהוּ בְּחוֹבָא דְעָכָן, וּכְדֵין אִתְהַדְּרוּ אִינוּן תְּרֵין אַתְוָון, דַּהֲווֹ מִסְתַּלְּקֵי מִנַּיְיהוּ, וְאִינוּן מַכְרְזֵי וְאָמְרֵי חָטָא יִשְׂרָאֵל. וְאִלֵּין אַתְוָון לָא אִסְתַּלָּקוֹ מִנַיְיהוּ, אַף עַל גַּב דַּהֲווֹ בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, בְּכָל דָּרָא וְדָרָא עַד דַּאֲתָא שְׁלמֹה, וּבָנָה בֵּי מַקְדְּשָׁא, וְאִתְיַישְׁבוּ עָלְמִין, עֵילָּא וְתַתָּא בִּדְיוֹקְנָא חָדָא. כְּדֵין אִתְיַישְׁרוּ אַתְוָון כּוּלְהוּ, וְאִינוּן תְּרֵין אַתְוָון דַּהֲווֹ רְשִׁימִין בֵּינַיְיהוּ לְבִישׁ, אִתְהַפִּיכוּ לְטַב, אִתְהַדְּרוּ טַח, דִּכְתִיב ׳וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַ"ח׳ (מלכים א ה, ה).
תרגום
עַד שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ בַּתְּחִלָּה, ׳וְהָיָה חֵרֶם׳ בֵּינֵיהֶם בְּחֵטְא עָכָן, וְאָז חָזְרוּ אוֹתָן שְׁתֵּי הָאוֹתִיּוֹת, שֶׁהָיוּ מִסְתַּלְּקוֹת מֵהֶם, וְהֵן מַכְרִיזוֹת וְאוֹמְרוֹת ׳חָטָא יִשְׂרָאֵל׳. וְאוֹתִיּוֹת אֵלֶּה לֹא הִסְתַּלְּקוּ מֵהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. עַד שֶׁבָּא שְׁלֹמֹה, וּבָנָה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְנִתְיַשְּׁבוּ הָעוֹלָמוֹת, מַעְלָה וּמַטָּה, בִּדְמוּת אֶחָת. אָז נִתְיַשְּׁרוּ הָאוֹתִיּוֹת כֻּלָּן, וְאוֹתָן שְׁתֵּי הָאוֹתִיּוֹת שֶׁהָיוּ רְשׁוּמוֹת בֵּינֵיהֶם לְרַע, הָפְכוּ לְטוֹב, חָזְרוּ ׳טח׳, שֶׁכָּתוּב ׳וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַ"ח׳ (מלכים א ה, ה).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: עד דאעלו לארעא בשירותא, ׳והוה חרם׳ בינייהו בחובא דעכן, וכדין אתהדרו אינון תרין אתוון, דהוו מסתלקי מנייהו, ואינון מכרזי ואמרי חטא ישראל. ואלין אתוון לא אסתלקו מנייהו, אף על גב דהוו בארעא קדישא, בכל דרא ודרא עד דאתא שלמה, ובנה בי מקדשא, ואתיישבו עלמין, עילא ותתא בדיוקנא חדא. כדין אתיישרו אתוון כולהו, ואינון תרין אתוון דהוו רשימין בינייהו לביש, אתהפיכו לטב, אתהדרו טח, דכתיב ׳וישב יהודה וישראל לבט"ח׳ (מלכים א ה, ה).
התרגום: עד שנכנסו לארץ בתחלה, ׳והיה חרם׳ ביניהם בחטא עכן, ואז חזרו אותן שתי האותיות, שהיו מסתלקות מהם, והן מכריזות ואומרות ׳חטא ישראל׳. ואותיות אלה לא הסתלקו מהם, אף על פי שהיו בארץ הקדש, בכל דור ודור. עד שבא שלמה, ובנה את בית המקדש, ונתישבו העולמות, מעלה ומטה, בדמות אחת. אז נתישרו האותיות כלן, ואותן שתי האותיות שהיו רשומות ביניהם לרע, הפכו לטוב, חזרו ׳טח׳, שכתוב ׳וישב יהודה וישראל לבט"ח׳ (מלכים א ה, ה).