זהמת הנחש שנשאבה בחוה - ואדם שעשה גוף לרוח הרעה שבמעיה
זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - ׳ישקני מנשיקות פיהו׳ ויחוד האותיות והעולמות בנשיקת אהבה · מאמר 82 · פיסקה 14
לשון הזוהר
מִדַּאֲתָא נָחָשׁ עַל חַוָּה, אֲטֵיל בָּהּ זוּהֲמָא, וְקַיִן מֵהַהוּא זוּהֲמָא נָפֵיק. וְאִי תֵימָא אֵיךְ נָפֵיק מִתַּמָּן, וְהָא כְתִיב ׳וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן׳, דְּמַשְׁמַע דְּמֵאָדָם הֲוָה, וְלָא מִסִּטְרָא אָחֳרָא, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ דַּאֲטֵיל נָחָשׁ בָּהּ זוּהֲמָא וּנְפֵיק מִינֵּיהּ קַיִן. אֶלָּא, וַדַּאי הַהוּא נָחָשׁ אֲטֵיל בָּהּ זוּהֲמָא, וּמֵהַהוּא זוּהֲמָא אִישָׁאֵיב בָּהּ הַהוּא רוּחַ בִּישָׁא, וְהַהוּא הֲוָה מְכַשְׁכְּשָׁא בִּמְעָהָא, וְלָא הֲוָה לֵיהּ גּוּפָא לְאִתְכְּלָלָא בֵּיהּ, וּלְמֵיפַק לְעָלְמָא. וְכֵיוָן דַּאֲתָא אָדָם, בְּאִתְעָרוֹ דְּהַהוּא זוּהֲמָא, וְאִתְחַבַּר בְּאִתְּתֵיהּ, עֲבַד לֵיהּ גּוּפָא לְהַהוּא רוּחָא בִּישָׁא דְּהֲוָה בִּמְעָהָא, וְאִתְכְּלֵיל בְּגַוֵּיהּ, וּנְפַק לְעָלְמָא בִּדְיוֹקְנָא מֵעֵילָא וְתַתָּא.
תרגום
מִשֶּׁבָּא הַנָּחָשׁ עַל חַוָּה, הִטִּיל בָּהּ זֻהֲמָא, וְקַיִן מֵאוֹתָהּ זֻהֲמָא יָצָא. וְאִם תֹּאמַר אֵיךְ יָצָא מִשָּׁם, וַהֲרֵי כָּתוּב ׳וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן׳ (בראשית ד, א) - שֶׁמַּשְׁמָע שֶׁמֵּאָדָם הָיָה, וְלֹא מִצַּד אַחֵר, וְאַתָּה אוֹמֵר שֶׁהִטִּיל הַנָּחָשׁ בָּהּ זֻהֲמָא וְיָצָא מִמֶּנָּה קַיִן. אֶלָּא, וַדַּאי אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ הִטִּיל בָּהּ זֻהֲמָא, וּמֵאוֹתָהּ הַזֻּהֲמָא נִשְׁאֲבָה בָּהּ אוֹתָהּ הָרוּחַ הָרָעָה, וְהִיא הָיְתָה מִתְנוֹעֶעֶת בְּמֵעֶיהָ, וְלֹא הָיָה לָהּ גּוּף לְהִכָּלֵל בּוֹ, וְלָצֵאת לָעוֹלָם. וְכֵיוָן שֶׁבָּא אָדָם, בְּהִתְעוֹרְרוּת אוֹתָהּ הַזֻּהֲמָא, וְהִתְחַבֵּר בְּאִשְׁתּוֹ, עָשָׂה לָהּ גּוּף לְאוֹתָהּ הָרוּחַ הָרָעָה שֶׁהָיְתָה בְּמֵעֶיהָ, וְנִכְלְלָה בְּתוֹכוֹ, וְיָצָא לָעוֹלָם בִּדְיוֹקְנָא מִלְמַעְלָה וּמִלְמַטָּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: מדאתא נחש על חוה, אטיל בה זוהמא, וקין מההוא זוהמא נפיק. ואי תימא איך נפיק מתמן, והא כתיב ׳והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין׳, דמשמע דמאדם הוה, ולא מסטרא אחרא, ואת אמרת דאטיל נחש בה זוהמא ונפיק מיניה קין. אלא, ודאי ההוא נחש אטיל בה זוהמא, ומההוא זוהמא אישאיב בה ההוא רוח בישא, וההוא הוה מכשכשא במעהא, ולא הוה ליה גופא לאתכללא ביה, ולמיפק לעלמא. וכיון דאתא אדם, באתערו דההוא זוהמא, ואתחבר באתתיה, עבד ליה גופא לההוא רוחא בישא דהוה במעהא, ואתכליל בגויה, ונפק לעלמא בדיוקנא מעילא ותתא.
התרגום: משבא הנחש על חוה, הטיל בה זהמא, וקין מאותה זהמא יצא. ואם תאמר איך יצא משם, והרי כתוב ׳והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין׳ (בראשית ד, א) - שמשמע שמאדם היה, ולא מצד אחר, ואתה אומר שהטיל הנחש בה זהמא ויצא ממנה קין. אלא, ודאי אותו הנחש הטיל בה זהמא, ומאותה הזהמא נשאבה בה אותה הרוח הרעה, והיא היתה מתנועעת במעיה, ולא היה לה גוף להכלל בו, ולצאת לעולם. וכיון שבא אדם, בהתעוררות אותה הזהמא, והתחבר באשתו, עשה לה גוף לאותה הרוח הרעה שהיתה במעיה, ונכללה בתוכו, ויצא לעולם בדיוקנא מלמעלה ומלמטה.
מן המפרשים
יהל אור: מן המקבילה בשלח לך מאמר י, טז (קסא.) ר' שמעון אומר אלמלא כו' ורזא כו'. ה"נ דקבילו זוהמא וכמ"ש ופגריכם אתם יפלו כו' דיזדככו מההוא זוהמא וכמש"ל קס"ב. (ח"ג קסב, א) "אני אמרתי אלהים כו' כיון דאמשכתון כו' מאי פגריכם כו' וע"ד במדבר…
אור החמה: מן המקבילה בשלח לך מאמר י, טז (קסא.) אמר ר' שמעון וכו' שהוקשה לר' שמעון מה הועיל תפלתו של מרע"ה אחר שנענשו ישראל כל מה שנענשו לזה מה עשה גלה חומר עון לשון הרע בב' חלקים הא' העונש שדברו סתם לשון הרע הב' חומר עונשה בעצמו. וז"ש…
הסולם: מן המקבילה בשלח לך מאמר י, טז (קסא.) ר׳ שמעון אמר וכו׳: רש"א, אם היו ישראל נכנסים לארץ תחת סימן לשון הרע של המרגלים, לא היה עומד העולם אפילו רגע אחד. מי הוא האומן של לשון הרע, דהיינו השורש שלו, נחש. סוד הדבר הוא כשבא נחש על…