התכללות השבעה זה בזה - והאחד הנשאר נכלל בנקדה העליונה
זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - גילוי השיר בהבנות הבית ופתיחת ששים המקורות · מאמר 81 · פיסקה 3
לשון הזוהר
תּוּ. שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה כּוּלְהוּ לְעֵילָא, בְּגִין דְּכָלֵיל כָּל חַד בְּחַבְרֵיהּ. וְאִי תֵימָא, שִׁיתָּא, אִיהוּ שַׁפִּיר דְּכָלֵיל חַד בְּחַבְרֵיהּ, חַד דְּאִשְׁתָּאַר בְּמַאן אִתְכְּלֵיל. אֶלָּא כַּד סָלְקִין כָּלְהוֹ לִתְרֵיסַר, הַהוּא דְּקָאִים עֲלַיְיהוּ, דְּאַשְׁלֵים תְּלֵיסַר, אִתְכְּלֵיל בְּחַד דְּקָיְימָא עֲלֵיהּ, דְּאִיהוּ דַרְגָּא דְּכָלְהוֹ כְּלִילָן בֵּיהּ, וְדָא אִיהוּ נְקוּדָה עִילָּאָה, דְּכָלְהוֹ נָפְקוֹ מִינֵּיהּ.
תרגום
עוֹד. ׳שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה׳ כֻּלָּם לְמַעְלָה, מִשּׁוּם שֶׁכָּלוּל כָּל אֶחָד בַּחֲבֵרוֹ. וְאִם תֹּאמַר, שִׁשָּׁה, יָפֶה שֶׁכָּלוּל אֶחָד בַּחֲבֵרוֹ, אֶחָד שֶׁנִּשְׁאַר בְּמִי נִכְלָל. אֶלָּא כְּשֶׁעוֹלִים כֻּלָּם לִשְׁנֵים עָשָׂר, אוֹתוֹ הָעוֹמֵד עֲלֵיהֶם, הַמַּשְׁלִים לִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר, נִכְלָל בְּאֶחָד הָעוֹמֵד עָלָיו, שֶׁהוּא דַּרְגָּה שֶׁכֻּלָּם כְּלוּלִים בָּהּ, וְזוֹ הִיא נְקֻדָּה עֶלְיוֹנָה, שֶׁכֻּלָּם יָצְאוּ מִמֶּנָּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תו. שבעה ושבעה כולהו לעילא, בגין דכליל כל חד בחבריה. ואי תימא, שיתא, איהו שפיר דכליל חד בחבריה, חד דאשתאר במאן אתכליל. אלא כד סלקין כלהו לתריסר, ההוא דקאים עלייהו, דאשלים תליסר, אתכליל בחד דקיימא עליה, דאיהו דרגא דכלהו כלילן ביה, ודא איהו נקודה עילאה, דכלהו נפקו מיניה.
התרגום: עוד. ׳שבעה ושבעה׳ כלם למעלה, משום שכלול כל אחד בחברו. ואם תאמר, ששה, יפה שכלול אחד בחברו, אחד שנשאר במי נכלל. אלא כשעולים כלם לשנים עשר, אותו העומד עליהם, המשלים לשלשה עשר, נכלל באחד העומד עליו, שהוא דרגה שכלם כלולים בה, וזו היא נקדה עליונה, שכלם יצאו ממנה.