ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 81: שיר השירים בהמשכו - גילוי השיר בהבנות הבית ופתיחת ששים המקורות › פיסקה 19

הסרת העקימה מרגל השש - שנעשה שיר ונפתח בו ׳אוצרו הטוב׳

זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - גילוי השיר בהבנות הבית ופתיחת ששים המקורות · מאמר 81 · פיסקה 19

לשון הזוהר

בְּשַׁעֲתָא דַּאֲתָא שְׁלֹמֹה מַלְכָּא, וְאִתְבְּנֵי בֵּי מַקְדְּשָׁא, וַהֲווּ עַלְמִין כּוּלְהוּ בְּשִׁיקּוּלָא חָדָא עֵילָא וְתַתָּא. כְּדֵין, הַהוּא שִׁית דִּמְקַבֵּל וְכָנֵישׁ לְכָל אִינוּן שִׁיתִּין עִילָּאִין, אִתְפַּתַּח. אֵימָתַי אִתְפַּתַּח, בְּשַׁעֲתָא דְּאִינוּן שִׁיתִּין עִילָּאִין אִתְפַּתְּחוּ. כֵּיוָן דְּאִתְפַּתַּח הַאי שִׁית, נְפָקוֹ בִּרְכָאן לְעָלְמָא. אֵימָתַי אִתְפַּתַּח, כַּד אַעֲדִיאוּ מִנֵּיהּ, חַד עֲקִימָא דִּיתֵיב לְרַגְלֵיהּ. וְכֵיוָן דְּהַהוּא אִתְעֲבַר, שִׁית אִתְעֲבֵיד שִׁיר, וְאִתְפַּתַּח ׳אוֹצָר הַטוֹב׳. בְּחֵילָא דְמַאן, אֶת הַשָּׁמַיִם, אִינוּן שְׁאָר שִׁיתִּין, וְהַיְינוּ הַשִּׁירִים, דְּכוּלְהוּ אִתְפַּתְּחוּ, וְאַתְקִינוּ לְמֵיהַב מְזוֹנָא לְכָל עָלְמִין.

תרגום

בְּשָׁעָה שֶׁבָּא שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, וְנִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְהָיוּ הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם בְּשִׁוּוּי אֶחָד מַעְלָה וּמַטָּה. אָז, אוֹתוֹ הַשֵּׁשׁ הַמְּקַבֵּל וְאוֹסֵף אֶת כָּל אוֹתָם הַשִּׁשִּׁים הָעֶלְיוֹנִים, נִפְתַּח. מָתַי נִפְתַּח, בְּשָׁעָה שֶׁאוֹתָם הַשִּׁשִּׁים הָעֶלְיוֹנִים נִפְתְּחוּ. כֵּיוָן שֶׁנִּפְתַּח שֵׁשׁ זֶה, יָצְאוּ בְּרָכוֹת לָעוֹלָם. מָתַי נִפְתַּח, כְּשֶׁהֵסִירוּ מִמֶּנּוּ, עֲקִימָה אַחַת הַיּוֹשֶׁבֶת לְרַגְלוֹ. וְכֵיוָן שֶׁאוֹתָהּ הֻסְרָה, שֵׁשׁ נַעֲשֶׂה שִׁיר, וְנִפְתַּח ׳אוֹצָרוֹ הַטּוֹב׳. בְּכֹחַ מִי, ׳אֶת הַשָּׁמַיִם׳, הֵם שְׁאָר הַשִּׁשִּׁים, וְהַיְנוּ ׳הַשִּׁירִים׳, שֶׁכֻּלָּם נִפְתְּחוּ, וְתִקְּנוּ לָתֵת מָזוֹן לְכָל הָעוֹלָמוֹת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: בשעתא דאתא שלמה מלכא, ואתבני בי מקדשא, והוו עלמין כולהו בשיקולא חדא עילא ותתא. כדין, ההוא שית דמקבל וכניש לכל אינון שיתין עילאין, אתפתח. אימתי אתפתח, בשעתא דאינון שיתין עילאין אתפתחו. כיון דאתפתח האי שית, נפקו ברכאן לעלמא. אימתי אתפתח, כד אעדיאו מניה, חד עקימא דיתיב לרגליה. וכיון דההוא אתעבר, שית אתעביד שיר, ואתפתח ׳אוצר הטוב׳. בחילא דמאן, את השמים, אינון שאר שיתין, והיינו השירים, דכולהו אתפתחו, ואתקינו למיהב מזונא לכל עלמין.

התרגום: בשעה שבא שלמה המלך, ונבנה בית המקדש, והיו העולמות כלם בשווי אחד מעלה ומטה. אז, אותו השש המקבל ואוסף את כל אותם הששים העליונים, נפתח. מתי נפתח, בשעה שאותם הששים העליונים נפתחו. כיון שנפתח שש זה, יצאו ברכות לעולם. מתי נפתח, כשהסירו ממנו, עקימה אחת היושבת לרגלו. וכיון שאותה הסרה, שש נעשה שיר, ונפתח ׳אוצרו הטוב׳. בכח מי, ׳את השמים׳, הם שאר הששים, והינו ׳השירים׳, שכלם נפתחו, ותקנו לתת מזון לכל העולמות.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים