ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 81: שיר השירים בהמשכו - גילוי השיר בהבנות הבית ופתיחת ששים המקורות › פיסקה 16

ששים מקורות עליונים לגשמי ברכה - ונביעה דקה ממחשבה סתומה שקדמה לעולם

זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - גילוי השיר בהבנות הבית ופתיחת ששים המקורות · מאמר 81 · פיסקה 16

לשון הזוהר

שִׁיר הַשִּׁירִים, כְּתִיב (דברים כ״ח:י״ב) ׳יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטוֹב וְגו'׳. בְּשַׁעֲתָא דִּבְרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַלְמָא, בְּרָא בְּקַדְמִיתָא, שִׁיתִּין עִילָּאִין, דְּאִינוּן מְקוֹרֵי, לְנַחֲתָא בְּהוֹן גִּשְׁמַיָא דְּבִרְכָן, וְקִדּוּשִׁין עִילָּאִין דִּלְעֵילָא. וְאִינוּן נְטָלוֹ בְּקַדְמִיתָא מִמְּקוֹרָא דְחַיֵּי, מֵאֲתַר עִילָּאָה דִּנְפָקוֹ מִתַּמָּן. הְהָא בְּקַדְמִיתָא עַד לָא אִיתְבְּרֵי עָלְמָא, סָלֵיק וְאִתְגְּלֵי חַד רְעוּתָא, דְּאִיקְרֵי מַחֲשָׁבָה סְתִימָא, וְשַׁוֵּי כּוֹלָּא בְּהַהִיא מַחֲשָׁבָה סְתִימָא, וְכָל מַאי דְּהֲוָה וִיהֱוֵי. וּמֵהַהוּא מַחֲשָׁבָה סָלֵיק רְעוּתָא לְמִבְרֵי עָלְמָא, וּנְפַק נְבִיעוּ דַּקִּיק, כָּלֵיל סְתִימוּ דְּמַחֲשָׁבָה, וְדָא לָא אִשְׁתְּמַע לְבַר, וְלָא אִתְגַּלְּיָא. וְאִית בֵּיהּ אִסְתַּכְּלוּתָא דְּחָכְמְתָא, לְחַכִּימֵי לִבָּא אִתְמְסַר, בְּגִין דְּלָא אִתְגַּלְּיָא לְבַר.

תרגום

׳שִׁיר הַשִּׁירִים׳, כָּתוּב (דברים כ״ח:י״ב) ׳יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב וְגוֹ'׳ (דברים כח, יב). בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הקב"ה אֶת הָעוֹלָם, בָּרָא בַּתְּחִלָּה, שִׁשִּׁים עֶלְיוֹנִים, שֶׁהֵם מְקוֹרוֹת, לְהוֹרִיד בָּהֶם גִּשְׁמֵי בְּרָכָה, וְקִדּוּשִׁים עֶלְיוֹנִים מִלְּמַעְלָה. וְהֵם נָטְלוּ בַּתְּחִלָּה מִמְּקוֹר הַחַיִּים, מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן שֶׁיָּצְאוּ מִשָּׁם. וַהֲרֵי, בַּתְּחִלָּה בְּטֶרֶם נִבְרָא הָעוֹלָם, עָלָה וְנִגְלָה רָצוֹן אֶחָד, הַנִּקְרָא ׳מַחֲשָׁבָה סְתוּמָה׳, וְשָׂם אֶת הַכֹּל בְּאוֹתָהּ מַחֲשָׁבָה סְתוּמָה, וְכָל מַה שֶּׁהָיָה וְיִהְיֶה. וּמֵאוֹתָהּ הַמַּחֲשָׁבָה עָלָה רָצוֹן לִבְרֹא עוֹלָם, וְיָצָא נֹבֶעַ דַּק, כָּלוּל מִסְּתִימוּת הַמַּחֲשָׁבָה, וְזֶה אֵינוֹ נִשְׁמָע הַחוּצָה, וְאֵינוֹ נִגְלֶה. וְיֵשׁ בּוֹ הִסְתַּכְּלוּת הַחָכְמָה, לְחַכְמֵי הַלֵּב נִמְסָר, מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ נִגְלֶה הַחוּצָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: שיר השירים, כתיב (דברים כ״ח:י״ב) ׳יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו'׳. בשעתא דברא קודשא בריך הוא עלמא, ברא בקדמיתא, שיתין עילאין, דאינון מקורי, לנחתא בהון גשמיא דברכן, וקדושין עילאין דלעילא. ואינון נטלו בקדמיתא ממקורא דחיי, מאתר עילאה דנפקו מתמן. ההא בקדמיתא עד לא איתברי עלמא, סליק ואתגלי חד רעותא, דאיקרי מחשבה סתימא, ושוי כולא בההיא מחשבה סתימא, וכל מאי דהוה ויהוי. ומההוא מחשבה סליק רעותא למברי עלמא, ונפק נביעו דקיק, כליל סתימו דמחשבה, ודא לא אשתמע לבר, ולא אתגליא. ואית ביה אסתכלותא דחכמתא, לחכימי לבא אתמסר, בגין דלא אתגליא לבר.

התרגום: ׳שיר השירים׳, כתוב (דברים כ״ח:י״ב) ׳יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו'׳ (דברים כח, יב). בשעה שברא הקב"ה את העולם, ברא בתחלה, ששים עליונים, שהם מקורות, להוריד בהם גשמי ברכה, וקדושים עליונים מלמעלה. והם נטלו בתחלה ממקור החיים, ממקום עליון שיצאו משם. והרי, בתחלה בטרם נברא העולם, עלה ונגלה רצון אחד, הנקרא ׳מחשבה סתומה׳, ושם את הכל באותה מחשבה סתומה, וכל מה שהיה ויהיה. ומאותה המחשבה עלה רצון לברא עולם, ויצא נבע דק, כלול מסתימות המחשבה, וזה אינו נשמע החוצה, ואינו נגלה. ויש בו הסתכלות החכמה, לחכמי הלב נמסר, משום שאינו נגלה החוצה.

מן המפרשים

אור החמה: מן המקבילה בויקרא מאמר כב, א (ט:) ר' יהודה פתח ויאמר אלהי"ם יהי רקיע וגומר הבאת זה הפסוק פה ללא תועלת יהיה משום דסוף המאמר דר' יהודה המדבר על פסוק יהי רקיע אמר כי אותו הרקיע הוא המטיל שלום בין מים למים ולזה הביאו על פסוק אם…

הסולם: מן המקבילה בתרומה מאמר לא, ל (קמד:) ואי תימא משה וכו': ואם תאמר, משה, שעלה במדרגת הנבואה ובאהבה אל הקב"ה על כל בני העולם, תאמר ששירה ההיא שאמר היתה במרכבות התחתנות, ולא עלה יותר. ומשיב, בוא וראה, השירה שאמר משה עלה למעלה,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: