הסתלקות הקב"ה בכבודו בגלל ישראל - ועליית ישראל בכבודו מעלה ומטה
זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - גילוי השיר בהבנות הבית ופתיחת ששים המקורות · מאמר 81 · פיסקה 11
לשון הזוהר
פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, ׳שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה׳. כְּתִיב (תהילים קכ״ו:ו׳) ׳הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע וְגו'׳. בְּכַמָּה זִמְנִין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹכַח לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, לְאַהֲדָרָא לוֹן בִּתְיוּבְתָּא לְגַבֵּיהּ, לְמֵהַךְ בְּאוֹרַח מֵישַׁר, בְּגִין לְאִסַלְּקָא בְּגַוַּוְיהוּ. דְּהָא כַּד יִשְׂרָאֵל זַכָּאִין, וְאָזְלִין בְּאוֹרַח מֵישַׁר, כִּבְיָכוֹל, סִילוּקָא אִיהוּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עִמָּהוֹן, בְּכָל עַמִּין דְּעָלְמָא. כַּד יִשְׂרָאֵל זַכָּאִין, וְאָזְלִין בְּאוֹרַח מִישׁוֹר, סָלֵיק לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל כָּל בְּנֵי עָלְמָא, וְכוּלְהוּ אוֹדָן וּמְשַׁבְּחָן לֵיהּ, וְלָאו אִינוּן בִּלְחוּדַיְיהוּ, אֶלָּא אֲפִילּוּ עִילָּאִין לְעֵילָא, כּוּלְהוּ אוֹדָן לֵיהּ בְּגִינַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל. וְלָא דָא בִּלְחוֹדוֹי, אֶלָּא אִיהוּ אִסְתַּלֵּק בִּיקָרֵיהּ, בְּגִינַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ. וְלָא דָא בִּלְחוֹדוֹי, אֶלָּא אֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ, מִסְתַּלְּקֵי בִּיקָרֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא וְתַתָּא.
תרגום
פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, ׳שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה׳. כָּתוּב (תהילים קכ״ו:ו׳) ׳הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע וְגוֹ'׳ (תהלים קכו, ו). כַּמָּה פְּעָמִים הקב"ה מוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל, לְהַחֲזִירָם בִּתְשׁוּבָה אֵלָיו, לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, כְּדֵי לְהִסְתַּלֵּק בְּתוֹכָם. שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל זַכָּאִים, וְהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, כִּבְיָכוֹל, הִסְתַּלְּקוּת הִיא לְהקב"ה עִמָּהֶם, בְּכָל עַמֵּי הָעוֹלָם. כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל זַכָּאִים, וְהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, מַעֲלֶה אוֹתָם הקב"ה עַל כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם, וְכֻלָּם מוֹדִים וּמְשַׁבְּחִים אוֹתוֹ, וְלֹא הֵם לְבַדָּם, אֶלָּא אֲפִלּוּ עֶלְיוֹנִים לְמַעְלָה, כֻּלָּם מוֹדִים לוֹ בִּגְלַל יִשְׂרָאֵל. וְלֹא זֶה בִּלְבַד, אֶלָּא הוּא מִסְתַּלֵּק בִּכְבוֹדוֹ, בִּגְלַל יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ. וְלֹא זֶה בִּלְבַד, אֶלָּא אֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ, מִסְתַּלְּקִים בִּכְבוֹד הקב"ה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: פתח רבי שמעון ואמר, ׳שיר השירים אשר לשלמה׳. כתיב (תהילים קכ״ו:ו׳) ׳הלוך ילך ובכה נשא משך הזרע וגו'׳. בכמה זמנין הקדוש ברוך הוא אוכח לון לישראל, לאהדרא לון בתיובתא לגביה, למהך באורח מישר, בגין לאסלקא בגוויהו. דהא כד ישראל זכאין, ואזלין באורח מישר, כביכול, סילוקא איהו לקודשא בריך הוא עמהון, בכל עמין דעלמא. כד ישראל זכאין, ואזלין באורח מישור, סליק לון קודשא בריך הוא על כל בני עלמא, וכולהו אודן ומשבחן ליה, ולאו אינון בלחודייהו, אלא אפילו עילאין לעילא, כולהו אודן ליה בגינייהו דישראל. ולא דא בלחודוי, אלא איהו אסתלק ביקריה, בגינייהו דישראל ממש. ולא דא בלחודוי, אלא אפילו ישראל ממש, מסתלקי ביקריה דקודשא בריך הוא לעילא ותתא.
התרגום: פתח רבי שמעון ואמר, ׳שיר השירים אשר לשלמה׳. כתוב (תהילים קכ״ו:ו׳) ׳הלוך ילך ובכה נשא משך הזרע וגו'׳ (תהלים קכו, ו). כמה פעמים הקב"ה מוכיח את ישראל, להחזירם בתשובה אליו, ללכת בדרך ישרה, כדי להסתלק בתוכם. שהרי כשישראל זכאים, והולכים בדרך ישרה, כביכול, הסתלקות היא להקב"ה עמהם, בכל עמי העולם. כשישראל זכאים, והולכים בדרך ישרה, מעלה אותם הקב"ה על כל בני העולם, וכלם מודים ומשבחים אותו, ולא הם לבדם, אלא אפלו עליונים למעלה, כלם מודים לו בגלל ישראל. ולא זה בלבד, אלא הוא מסתלק בכבודו, בגלל ישראל ממש. ולא זה בלבד, אלא אפלו ישראל ממש, מסתלקים בכבוד הקב"ה למעלה ולמטה.