׳וינאץ השקד׳ עשרים ואחד יום - וסלוק הכבוד שהצעקה אינה נענית
זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - חשכת המאורות בחרבן וארבעת הזהרים שבארבעה שמות · מאמר 80 · פיסקה 10
לשון הזוהר
׳וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד׳, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳וַיִּשְׁקֹד ה' עַל הָרָעָה׳. וּכְתִיב (ירמיהו א׳:י״א) ׳מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רוֹאֶה׳. וּצְמִיחַת הַשָּׁקֵד אֶחָד וְעֶשְׂרִים יוֹם. כָּךְ מִי"ז בְּתַמּוּז, עַד תִּשְׁעָה בְּאָב. וּמִיּוֹם שֶׁהַשָּׁקֵד מֵצִיץ, הַפֶּרַח אֵין מוֹצִיא פְּרִי, עַד כ"א יוֹם. ׳וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב׳, יוּתַּן הַסֵּבֶל עַל שִׁכְמוֹ שֶׁל בֵּית דָּוִד. ׳וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה׳, זוֹ עֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לְמַטָה. וּצְוָוחִין בְּנֵי נָשָׁא, וְלָא מִתְעַנּוּן. מַאי טַעְמָא, ׳כִּי הוֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ׳, מִסְתַּלֵּק הַכָּבוֹד לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וְאִינוּן צְוָוחִין וְלֵית מַאן דְּיַשְׁגַּח בְּהוּ. בְּגִין דְּאִיהוּ אִסְתַּלַּק ׳לְבֵית עוֹלָמוֹ׳ דִּנְפַק מִינֵיהּ. וְעַל דָּא אִשְׁתַּכַּח מְאֵרָה, וּבִישׁ, וּמָוֶת, וּמְאוֹרָעוֹת רָעוֹת בָּעוֹלָם. וְסָפְדִין וּצְוָוחִין בְּכָל יוֹמָא. דִּכְתִיב, ׳כִּי עָלָה מָוֶת בַּחֲלוֹנֵינוּ׳.
תרגום
׳וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד׳, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, ׳וַיִּשְׁקֹד ה' עַל הָרָעָה׳ וְכָתוּב (ירמיהו א׳:י״א) ׳מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רוֹאֶה׳ - וּצְמִיחַת הַשָּׁקֵד אֶחָד וְעֶשְׂרִים יוֹם. כָּךְ מִי"ז בְּתַמּוּז, עַד תִּשְׁעָה בְּאָב. וּמִיּוֹם שֶׁהַשָּׁקֵד מֵצִיץ, הַפֶּרַח אֵין מוֹצִיא פְּרִי, עַד כ"א יוֹם. ׳וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב׳, יוּתַּן הַסֵּבֶל עַל שִׁכְמוֹ שֶׁל בֵּית דָּוִד. ׳וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה׳, זוֹ עֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לְמַטָּה. וְצוֹעֲקִים בְּנֵי אָדָם, וְאֵינָם נַעֲנִים. מַה הַטַּעַם, ׳כִּי הוֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ׳ (קהלת יב, ה) - מִסְתַּלֵּק הַכָּבוֹד לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וְהֵם צוֹעֲקִים וְאֵין מִי שֶׁמַּשְׁגִּיחַ בָּהֶם. מִשּׁוּם שֶׁהוּא מִסְתַּלֵּק ׳לְבֵית עוֹלָמוֹ׳ שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ. וְעַל כֵּן נִמְצֵאת מְאֵרָה, וְרַע, וָמָוֶת, וּמְאוֹרָעוֹת רָעוֹת בָּעוֹלָם. וְסוֹפְדִים וְצוֹעֲקִים בְּכָל יוֹם. שֶׁכָּתוּב, ׳כִּי עָלָה מָוֶת בַּחֲלוֹנֵינוּ׳ (ירמיה ט, כ).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳וינאץ השקד׳, כמא דאת אמר, ׳וישקד ה' על הרעה׳. וכתיב (ירמיהו א׳:י״א) ׳מקל שקד אני רואה׳. וצמיחת השקד אחד ועשרים יום. כך מי"ז בתמוז, עד תשעה באב. ומיום שהשקד מציץ, הפרח אין מוציא פרי, עד כ"א יום. ׳ויסתבל החגב׳, יותן הסבל על שכמו של בית דוד. ׳ותפר האביונה׳, זו עבודת בית המקדש למטה. וצווחין בני נשא, ולא מתענון. מאי טעמא, ׳כי הולך האדם אל בית עולמו׳, מסתלק הכבוד למעלה למעלה, ואינון צווחין ולית מאן דישגח בהו. בגין דאיהו אסתלק ׳לבית עולמו׳ דנפק מיניה. ועל דא אשתכח מארה, וביש, ומות, ומאורעות רעות בעולם. וספדין וצווחין בכל יומא. דכתיב, ׳כי עלה מות בחלונינו׳.
התרגום: ׳וינאץ השקד׳, כמו שאתה אומר, ׳וישקד ה' על הרעה׳ וכתוב (ירמיהו א׳:י״א) ׳מקל שקד אני רואה׳ - וצמיחת השקד אחד ועשרים יום. כך מי"ז בתמוז, עד תשעה באב. ומיום שהשקד מציץ, הפרח אין מוציא פרי, עד כ"א יום. ׳ויסתבל החגב׳, יותן הסבל על שכמו של בית דוד. ׳ותפר האביונה׳, זו עבודת בית המקדש למטה. וצועקים בני אדם, ואינם נענים. מה הטעם, ׳כי הולך האדם אל בית עולמו׳ (קהלת יב, ה) - מסתלק הכבוד למעלה למעלה, והם צועקים ואין מי שמשגיח בהם. משום שהוא מסתלק ׳לבית עולמו׳ שיצא ממנו. ועל כן נמצאת מארה, ורע, ומות, ומאורעות רעות בעולם. וסופדים וצועקים בכל יום. שכתוב, ׳כי עלה מות בחלונינו׳ (ירמיה ט, כ).
לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: