ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 79: שיר השירים - סודן של האותיות הגדולות שבראשי הספרים ותקון העולם כדיוקן אדם › פיסקה 8

נקדה ראשונה וא"ו ודל"ת בדיוקן אדם - ואל"ף בראש דברי הימים

זוהר חדש · שיר השירים - סודן של האותיות הגדולות שבראשי הספרים ותקון העולם כדיוקן אדם · מאמר 79 · פיסקה 8

לשון הזוהר

תִּיקּוּנָא דִילֵיהּ, דִּיוּקְנָא וְסִתְרָא דְּאָדָם בִּתְרֵין גְּוָונִין. רֵישָׁא דִלְעֵילָא, אִיהוּ נְקוּדָה קַדְמָאָה דְּשָׁלְטָא עַל כֹּלָּא, בִּגְלִיפוּ, דְּאִתְעַטַר לְאִתְפַּשְׁטָא תְּחוֹתֵיהּ. וא"ו דְּאִיהוּ רָזָא וּדְיוֹקְנָא דְאָדָם. הוּא, וּבַת זוּגֵיהּ דלת דִּלְתַתָּא, דְּאִתְאַחֲהַת מִסִּטְרוֹי. וְדָא אִיהוּ שְׁלִימוּ דְּאָדָם. בְּגַוְונָא אָחֳרָא, בְּאֶמְצָעִיתָא דִּיוּקְנָא דְּאָדָם, וְאִתְאַחִידָא בֵּיהּ מִתְּרֵין סִטְרִין, כְּגַוְונָא דִדְרוֹעִין, מִסִּטְרָא דָא וּמִסִּטְרָא דָא. וְדָא א, דִּיוּקְנָא וְרָזָא דִילֵיהּ, אָדָם אִיהוּ. וְעַל דָּא רְשִׁימָא אל"ף, בְּרֵישׁ סִפְרָא דְדִבְרֵי הַיָּמִים, דְּהָא לָא אָתָא הַהוּא סִפְרָא אֶלָּא לְאַשְׁלָמָא אָדָם בְּסִתְרוֹי וְדַרְגּוֹי, בְּאִינוּן תּוֹלָדִין דִּילֵיהּ, לְמֶהֱוֵי כּוֹלָּא חַד אָדָם שְׁלִים.

תרגום

תִּקּוּנוֹ, דְּיוֹקְנוֹ וְסוֹד שֶׁל אָדָם בִּשְׁנֵי גְּוָנִים. הָרֹאשׁ שֶׁלְּמַעְלָה, הוּא נְקֻדָּה רִאשׁוֹנָה הַשּׁוֹלֶטֶת עַל הַכֹּל, בַּחֲרִיטָה, שֶׁמִּתְעַטֶּרֶת לְהִתְפַּשֵּׁט תַּחְתֶּיהָ. וא"ו שֶׁהִיא סוֹד וּדְיוֹקָן שֶׁל אָדָם. הוּא, וּבַת זוּגוֹ דל"ת שֶׁלְּמַטָּה, הַנֶּאֱחֶזֶת מִצְּדָדָיו. וְזֶה הוּא שְׁלֵמוּתוֹ שֶׁל אָדָם. בְּעִנְיָן אַחֵר, בָּאֶמְצַע דְּיוֹקַן הָאָדָם, וְנֶאֱחֶזֶת בּוֹ מִשְּׁנֵי צְדָדִים, כְּעֵין הַזְּרוֹעוֹת, מִצַּד זֶה וּמִצַּד זֶה. וְזוֹ א', דְּיוֹקְנָהּ וְסוֹדָהּ, אָדָם הִיא. וְעַל כֵּן רְשׁוּמָה אל"ף, בְּרֹאשׁ סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים, שֶׁהֲרֵי לֹא בָּא אוֹתוֹ הַסֵּפֶר אֶלָּא לְהַשְׁלִים אָדָם בְּסוֹדוֹתָיו וּדְרָגוֹתָיו, בְּאוֹתָם תּוֹלְדוֹתָיו, לִהְיוֹת הַכֹּל אָדָם אֶחָד שָׁלֵם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תיקונא דיליה, דיוקנא וסתרא דאדם בתרין גוונין. רישא דלעילא, איהו נקודה קדמאה דשלטא על כלא, בגליפו, דאתעטר לאתפשטא תחותיה. וא"ו דאיהו רזא ודיוקנא דאדם. הוא, ובת זוגיה דלת דלתתא, דאתאחהת מסטרוי. ודא איהו שלימו דאדם. בגוונא אחרא, באמצעיתא דיוקנא דאדם, ואתאחידא ביה מתרין סטרין, כגוונא דדרועין, מסטרא דא ומסטרא דא. ודא א, דיוקנא ורזא דיליה, אדם איהו. ועל דא רשימא אל"ף, בריש ספרא דדברי הימים, דהא לא אתא ההוא ספרא אלא לאשלמא אדם בסתרוי ודרגוי, באינון תולדין דיליה, למהוי כולא חד אדם שלים.

התרגום: תקונו, דיוקנו וסוד של אדם בשני גונים. הראש שלמעלה, הוא נקדה ראשונה השולטת על הכל, בחריטה, שמתעטרת להתפשט תחתיה. וא"ו שהיא סוד ודיוקן של אדם. הוא, ובת זוגו דל"ת שלמטה, הנאחזת מצדדיו. וזה הוא שלמותו של אדם. בענין אחר, באמצע דיוקן האדם, ונאחזת בו משני צדדים, כעין הזרועות, מצד זה ומצד זה. וזו א', דיוקנה וסודה, אדם היא. ועל כן רשומה אל"ף, בראש ספר דברי הימים, שהרי לא בא אותו הספר אלא להשלים אדם בסודותיו ודרגותיו, באותם תולדותיו, להיות הכל אדם אחד שלם.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: