תקון השלחן בטרם יבא האורח - וקללת חכם אפילו על תנאי מתקיימת
זוהר חדש · שיר השירים - סודן של האותיות הגדולות שבראשי הספרים ותקון העולם כדיוקן אדם · מאמר 79 · פיסקה 3
לשון הזוהר
כַד אִיתְעַר, קָם וּקְרֵיב לְגַבֵּי פָּתוֹרָא, מָאִיךְ רֵישׁוֹי וְלָא אֲמַר מִידֵי. חָמֵינָא וְאִסְתַּכַּלְנָא בְּעֵינוֹי, דְּחַיְיכָן. אֲמַר לִי, וַדַּאי מֵאוֹרְחוֹי דְּמָרָךְ אִתְרַחַקְתְּ, דְּהוּא תַּקֵּין פָּתוֹרָא עַד דְּלָא יֵיתֵי אָדָם, וְעַד דְּלָא יִפְקוֹד לֵיהּ, וְיִבְדּוֹק לֵיהּ. אִי תוֹסִיף לְמֵהַךְ בְּאוֹרְחָא דָא, לָא יִתְקַיְימוּן לָךְ בְּנִין. מִיַּד אַהֲדַר וַאֲמַר, יֵיחוֹן לָךְ, וְיִתְקַיְּימוּן לָךְ. אֲמֵינָא לֵיהּ אַמַּאי אֲהַדְּרַת מִלָּה וְאִתְנֶחַמְתְּ. אֲמַר לִי, אָסוּר לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְמֵילֵיט גַּרְמֵיהּ וְכָל שֶׁכֵּן אָחֳרָא, בְּגִין דְּקִלְּלַת חָכָם אֲפִילּוּ עַל תְּנַאי יִתְקַיֵּים. אֲמֵינָא, הָכֵי הוּא וַדַּאי, דִּכְתִיב ׳עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה׳ (בראשית לא, לב), וְאִתְקַיִּים. וְאַנְתְּ בָּדִיקְנָא בָּךְ, וּלְוָוטָךְ לָאו כְּלוּם.
תרגום
כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר, קָם וְקָרַב אֶל הַשֻּׁלְחָן, הִשְׁפִּיל רֹאשׁוֹ וְלֹא אָמַר דָּבָר. רָאִיתִי וְהִסְתַּכַּלְתִּי בְּעֵינָיו, שֶׁצּוֹחֲקוֹת. אָמַר לִי, וַדַּאי מֵאָרְחוֹת רִבּוֹנְךָ נִתְרַחַקְתָּ, שֶׁהוּא מְתַקֵּן הַשֻּׁלְחָן בְּטֶרֶם יָבֹא אָדָם, וּבְטֶרֶם יִפְקֹד אוֹתוֹ, וְיִבְדֹּק אוֹתוֹ. אִם תּוֹסִיף לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ זוֹ, לֹא יִתְקַיְּמוּ לְךָ בָּנִים. מִיָּד חָזַר וְאָמַר, יִחְיוּ לְךָ, וְיִתְקַיְּמוּ לְךָ. אָמַרְתִּי לוֹ מַדּוּעַ חָזַרְתָּ בְּךָ וְהִתְנַחַמְתָּ. אָמַר לִי, אָסוּר לְאָדָם לְקַלֵּל אֶת עַצְמוֹ וְכָל שֶׁכֵּן אַחֵר, מִשּׁוּם שֶׁקִּלְלַת חָכָם אֲפִלּוּ עַל תְּנַאי תִּתְקַיֵּם. אָמַרְתִּי, כָּךְ הוּא וַדַּאי, שֶׁכָּתוּב ׳עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה׳ (בראשית לא, לב) - וְנִתְקַיֵּם. וְאַתָּה בָּדַקְתִּי בְּךָ, וּקְלָלָתְךָ אֵינָהּ כְּלוּם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כד איתער, קם וקריב לגבי פתורא, מאיך רישוי ולא אמר מידי. חמינא ואסתכלנא בעינוי, דחייכן. אמר לי, ודאי מאורחוי דמרך אתרחקת, דהוא תקין פתורא עד דלא ייתי אדם, ועד דלא יפקוד ליה, ויבדוק ליה. אי תוסיף למהך באורחא דא, לא יתקיימון לך בנין. מיד אהדר ואמר, ייחון לך, ויתקיימון לך. אמינא ליה אמאי אהדרת מלה ואתנחמת. אמר לי, אסור ליה לבר נש למיליט גרמיה וכל שכן אחרא, בגין דקללת חכם אפילו על תנאי יתקיים. אמינא, הכי הוא ודאי, דכתיב ׳עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה׳ (בראשית לא, לב), ואתקיים. ואנת בדיקנא בך, ולווטך לאו כלום.
התרגום: כשהתעורר, קם וקרב אל השלחן, השפיל ראשו ולא אמר דבר. ראיתי והסתכלתי בעיניו, שצוחקות. אמר לי, ודאי מארחות רבונך נתרחקת, שהוא מתקן השלחן בטרם יבא אדם, ובטרם יפקד אותו, ויבדק אותו. אם תוסיף ללכת בדרך זו, לא יתקימו לך בנים. מיד חזר ואמר, יחיו לך, ויתקימו לך. אמרתי לו מדוע חזרת בך והתנחמת. אמר לי, אסור לאדם לקלל את עצמו וכל שכן אחר, משום שקללת חכם אפלו על תנאי תתקים. אמרתי, כך הוא ודאי, שכתוב ׳עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה׳ (בראשית לא, לב) - ונתקים. ואתה בדקתי בך, וקללתך אינה כלום.
לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: