ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 79: שיר השירים - סודן של האותיות הגדולות שבראשי הספרים ותקון העולם כדיוקן אדם › פיסקה 12

׳אל תתן את פיך׳ - אסור לספר דברי זנות אפילו עם אשתו

זוהר חדש · שיר השירים - סודן של האותיות הגדולות שבראשי הספרים ותקון העולם כדיוקן אדם · מאמר 79 · פיסקה 12

לשון הזוהר

פָּתַח וְאָמַר, ׳אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלהִים עַל קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ׳ (קהלת ה, ה). כַּמָּה אִית לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאִסְתַּמְּרָא בְּהַאי עָלְמָא. הַאי קְרָא אֵתִיבוֹן לְחַבְרַיָּיא, דְּהָכֵי אִצְטְרִיךְ לְמִיכְתַּב, ׳אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת׳ נַפְשֶׁךָ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא׳ (ויקרא ד, ב), וְלָא אַשְׁכְּחָן קְרָא דִּכְתִיב וּבָשָׂר כִּי יֶחֱטָא, וְיָאוֹת הוּא. אֶלָּא הָכֵי מַסְקָנָא, דְּאָסוּר לֵיהּ לְבַר נַשׁ לְמִשְׁתָּעֵי מִלֵּי דִזְנוּתָא אֲפִילּוּ בְּאִיתְּתֵיהּ, בְּגִין דְּיִתְקַשֵּׁי, וְיֵיתֵי לְהִרְהוּרִין בִּישִׁין אָחֳרָנִין, וִיהֵא דָּשׁ בְּאִידְרֵיהּ, וְיִזְרַע חִטִין אָחֳרָנִין.

תרגום

פָּתַח וְאָמַר, ׳אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלהִים עַל קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ׳ (קהלת ה, ה) - כַּמָּה יֵשׁ לוֹ לְאָדָם לְהִשָּׁמֵר בָּעוֹלָם הַזֶּה. פָּסוּק זֶה הֵשִׁיבוּ לַחֲבֵרִים, שֶׁכָּךְ צָרִיךְ לִכְתֹּב, ׳אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת׳ נַפְשְׁךָ, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, ׳נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא׳ (ויקרא ד, ב) - וְלֹא מָצָאנוּ פָּסוּק שֶׁכָּתוּב ׳וּבָשָׂר כִּי יֶחֱטָא׳, וְיָפֶה הוּא. אֶלָּא כָּךְ הַמַּסְקָנָה, שֶׁאָסוּר לְאָדָם לְסַפֵּר דִּבְרֵי זְנוּת אֲפִלּוּ עִם אִשְׁתּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁיִּתְקַשֶּׁה, וְיָבוֹא לְהִרְהוּרִים רָעִים אֲחֵרִים, וְיִהְיֶה דָּשׁ בְּגֹרְנוֹ, וְיִזְרַע חִטִּים אֲחֵרוֹת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: פתח ואמר, ׳אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך׳ (קהלת ה, ה). כמה אית ליה לבר נש לאסתמרא בהאי עלמא. האי קרא אתיבון לחברייא, דהכי אצטריך למיכתב, ׳אל תתן את פיך לחטיא את׳ נפשך, כמה דאת אמר, ׳נפש כי תחטא׳ (ויקרא ד, ב), ולא אשכחן קרא דכתיב ובשר כי יחטא, ויאות הוא. אלא הכי מסקנא, דאסור ליה לבר נש למשתעי מלי דזנותא אפילו באיתתיה, בגין דיתקשי, וייתי להרהורין בישין אחרנין, ויהא דש באידריה, ויזרע חטין אחרנין.

התרגום: פתח ואמר, ׳אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך׳ (קהלת ה, ה) - כמה יש לו לאדם להשמר בעולם הזה. פסוק זה השיבו לחברים, שכך צריך לכתב, ׳אל תתן את פיך לחטיא את׳ נפשך, כמו שאתה אומר, ׳נפש כי תחטא׳ (ויקרא ד, ב) - ולא מצאנו פסוק שכתוב ׳ובשר כי יחטא׳, ויפה הוא. אלא כך המסקנה, שאסור לאדם לספר דברי זנות אפלו עם אשתו, משום שיתקשה, ויבוא להרהורים רעים אחרים, ויהיה דש בגרנו, ויזרע חטים אחרות.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים