׳וילדה זכר׳ שאינו כלול זכר ונקבה - ׳לא ידון רוחי באדם׳ בשתי הרוחות
זוהר חדש · כי תבא - קללות משנה תורה שכלן נחמות בגלוי אליהו לבר יוחאי · מאמר 78 · פיסקה 23
לשון הזוהר
וְעַל דָּא תָּנִינָן (ויקרא י״ב:ב׳) ׳אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר׳ כְּתִיב, וְלָא כָּלֵיל דְּכַר וְנוּקְבָא כְּפוּם אוֹרְחוֹי דְּעָלְמָא, דְּלָא מִתְחַבְּרָאן כְּמָה דִּנְפָקוּ מִלְּעֵילָא זוּגוֹת זוּגוֹת. בְּגִין, דְּאָדָם קַדְמָאָה וְזוּגָא דִילֵיהּ, חָבוּ קַמֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְעַל דָּא, מִתְפָּרְשִׁין כַּד נָפְקִין מִלְּעֵילָא. עַד דִּיהֵא רַעֲוָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אִי זָכָה בַּר נָשׁ, יַהֲבִין לֵיהּ זוּגֵיהּ, וְאִי לָא, מַפְרְשִׁין לָהּ מִנֵּיהּ, וְיַהֲבִין לָהּ אוֹחֲרָא, וּמוֹלִידִין בְּנִין דְּלָא כִּדְקָא יָאוֹת. וְעַל דָּא כְּתִיב, (בראשית ו׳:ג׳) ׳לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעוֹלָם׳. מַאי רוּחִי, רוּחוֹ מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא אִינוּן תְּרֵין רוּחִי, דְּנָפְקֵי זוּגוֹת, לָא יִדּוֹנִין כַּחֲדָא. וְעַל דָּא כְתִיב, ׳וְיָלְדָה זָכָר׳ וְלָא כָלֵיל דְּכַר ונְוּקְבָא, כְּפוּם אוֹרְחוֹי דְּעָלְמָא. דְּאִינוּן גָּרְמוֹ.
תרגום
וְעַל כֵּן שָׁנִינוּ (ויקרא י״ב:ב׳) ׳אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר׳ (ויקרא יב, ב) - כָּתוּב, וְלֹא כָּלוּל זָכָר וּנְקֵבָה כְּמִנְהַג הָעוֹלָם, שֶׁאֵינָם מִתְחַבְּרִים כְּמוֹ שֶׁיָּצְאוּ מִלְּמַעְלָה זוּגוֹת זוּגוֹת. מִשּׁוּם, שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן וּבֶן זוּגוֹ, חָטְאוּ לִפְנֵי הקב"ה. וְעַל כֵּן, נִפְרָדִים כְּשֶׁיּוֹצְאִים מִלְּמַעְלָה. עַד שֶׁיִּהְיֶה רָצוֹן לִפְנֵי הקב"ה. אִם זָכָה הָאָדָם, נוֹתְנִים לוֹ בֶּן זוּגוֹ, וְאִם לֹא, מַפְרִידִים אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ, וְנוֹתְנִים לוֹ אַחֶרֶת, וּמוֹלִידִים בָּנִים שֶׁלֹּא כָּרָאוּי. וְעַל כֵּן כָּתוּב, (בראשית ו׳:ג׳) ׳לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעוֹלָם׳ (בראשית ו, ג) - מַהוּ ׳רוּחִי׳, ׳רוּחוֹ׳ הָיָה צָרִיךְ. אֶלָּא אוֹתָן שְׁתֵּי רוּחוֹתַי, הַיּוֹצְאוֹת זוּגוֹת, לֹא יָדוּנוּ כְּאֶחָד. וְעַל כֵּן כָּתוּב, ׳וְיָלְדָה זָכָר׳ וְלֹא כָּלוּל זָכָר וּנְקֵבָה, כְּמִנְהַג הָעוֹלָם. שֶׁהֵם גָּרְמוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ועל דא תנינן (ויקרא י״ב:ב׳) ׳אשה כי תזריע וילדה זכר׳ כתיב, ולא כליל דכר ונוקבא כפום אורחוי דעלמא, דלא מתחבראן כמה דנפקו מלעילא זוגות זוגות. בגין, דאדם קדמאה וזוגא דיליה, חבו קמיה קודשא בריך הוא. ועל דא, מתפרשין כד נפקין מלעילא. עד דיהא רעוא קמי קודשא בריך הוא. אי זכה בר נש, יהבין ליה זוגיה, ואי לא, מפרשין לה מניה, ויהבין לה אוחרא, ומולידין בנין דלא כדקא יאות. ועל דא כתיב, (בראשית ו׳:ג׳) ׳לא ידון רוחי באדם לעולם׳. מאי רוחי, רוחו מבעי ליה. אלא אינון תרין רוחי, דנפקי זוגות, לא ידונין כחדא. ועל דא כתיב, ׳וילדה זכר׳ ולא כליל דכר ונוקבא, כפום אורחוי דעלמא. דאינון גרמו.
התרגום: ועל כן שנינו (ויקרא י״ב:ב׳) ׳אשה כי תזריע וילדה זכר׳ (ויקרא יב, ב) - כתוב, ולא כלול זכר ונקבה כמנהג העולם, שאינם מתחברים כמו שיצאו מלמעלה זוגות זוגות. משום, שאדם הראשון ובן זוגו, חטאו לפני הקב"ה. ועל כן, נפרדים כשיוצאים מלמעלה. עד שיהיה רצון לפני הקב"ה. אם זכה האדם, נותנים לו בן זוגו, ואם לא, מפרידים אותה ממנו, ונותנים לו אחרת, ומולידים בנים שלא כראוי. ועל כן כתוב, (בראשית ו׳:ג׳) ׳לא ידון רוחי באדם לעולם׳ (בראשית ו, ג) - מהו ׳רוחי׳, ׳רוחו׳ היה צריך. אלא אותן שתי רוחותי, היוצאות זוגות, לא ידונו כאחד. ועל כן כתוב, ׳וילדה זכר׳ ולא כלול זכר ונקבה, כמנהג העולם. שהם גרמו.
מן המפרשים
מקדש מלך: מן המקבילה בתזריע מאמר ה, י (מג:) תוצא הארץ ודאי נ"ב מלכות דא רוחיה דאדם קדמאה. פי' רוח של אד"הר הוציאה אותה המ' מזעיר ופי' נפש חיה. נפש שקיבלה מזעיר הנק' חיה כמש"זל חיה ושמה ישראל. וכן המ' נק' חיה נמצא שהנפש היא מז"ון כמ"ש…
הסולם: מן המקבילה בתזריע מאמר ה, י (מג:) ומאי הארץ וכו׳: שואל, ומהו הארץ, שבכתוב, תוצא הארץ, הוא כש״א, רקמתי בתחתיות ארץ. שהיא המלכות. וכבר העמידוהו. תוצא הארץ ודאי, שהיא המלכות, כי ממנה יוצאת נפש חיה. כמו שהעמדנו, שזה רוחו של אדם…
מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: מן המקבילה בתזריע מאמר ה, י (מג:) ודא רוחיה דאדם שידעת שהיתה כלולה בו חיה אשתו שהיא י"ט גי' מילוי דמ"ה אדם וא"ת ומנלן שהוא מן הזכר בעצמו דילמא שהמ' הוציאה מחו"ג שלה הניתנים לה לתיקונה לכן מביא פ' ומפרי העץ כו' והכוונה כמ"ש…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: