ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 77: מדרש הנעלם כי תצא בהמשכו - סוד היבום וגלגול הנשמה עד שתמצא כלי כשר › פיסקה 9

הנשמה שלא הוציאה מינה - שאיפתה לגוף אחר עד שתשוב להדבק

זוהר חדש · מדרש הנעלם כי תצא בהמשכו - סוד היבום וגלגול הנשמה עד שתמצא כלי כשר · מאמר 77 · פיסקה 9

לשון הזוהר

וְתוּ, אֱלֹהִים אַפֵּיק זִינִין לְזִינֵיהּ, וְהִיא הַנְּשָׁמָה. וְהַנְּשָׁמָה מִתְחַלֶּקֶת וּמִתְרַבָּה בַּגּוּף, בְּעוֹד שֶׁהִיא בַּגּוּף, וְכֵיוָן שֶׁיּוֹצְאָה מֵהַגּוּף, מִתְרַבָּה בְּיוֹתֵר, וּמַשֶּׂגֶת מַה שֶּׁלֹּא תוּכַל לְהַשִּׂיג בְּעוֹדָהּ בַּגּוּף. וְתֵיכֶף שֶׁנִּפְרֶדֶת מֵהַגּוּף, רוֹצָה לְהִדָּבֵק בֵּאלֹהִים, וּבְגִין דְּלָא אֲפֵיקַת גּוּפָא, דְּהוּא זִינֵיהּ, כְּמָה דַּאֲפֵיק אֱלֹהִים נִשְׁמָתָא דְּהוּא זִינֵיהּ, לא מִתְקַבְּלַת, וְחוֹזֶרֶת וְשׁוֹאֶפֶת עַד שֶׁתִּכָּנֵס בְּגוּף אַחֵר, כְּדֵי לְקַיֵּים זֶרַע וְלָשׁוּב לְהִדָּבֵק בַּגּוּף הַטָהוֹר וְהַזַּךְ וְהַנָּקִי. וּמִי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ בָּנִים, לָא מִזְדַּקֵּק לֵיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ירמיהו ב׳:כ״ד) בְּאַוַּת ׳נַפְשָׁהּ שָׁאֲפָה רוּחַ׳.

תרגום

וְעוֹד, אֱלֹהִים הוֹצִיא מִינִים לְמִינָם, וְהִיא הַנְּשָׁמָה. וְהַנְּשָׁמָה מִתְחַלֶּקֶת וּמִתְרַבָּה בַּגּוּף, בְּעוֹד שֶׁהִיא בַּגּוּף, וְכֵיוָן שֶׁיּוֹצֵאת מִן הַגּוּף, מִתְרַבָּה בְּיוֹתֵר, וּמַשֶּׂגֶת מַה שֶּׁלֹּא תוּכַל לְהַשִּׂיג בְּעוֹדָהּ בַּגּוּף. וְתֵכֶף שֶׁנִּפְרֶדֶת מִן הַגּוּף, רוֹצָה לְהִדָּבֵק בֵּאלֹהִים, וּמִשּׁוּם שֶׁלֹּא הוֹצִיאָה הַגּוּף, שֶׁהוּא מִינָהּ, כְּמוֹ שֶׁהוֹצִיא אֱלֹהִים נְשָׁמָה שֶׁהִיא מִינוֹ, אֵינָהּ מִתְקַבֶּלֶת, וְחוֹזֶרֶת וְשׁוֹאֶפֶת עַד שֶׁתִּכָּנֵס בְּגוּף אַחֵר, כְּדֵי לְקַיֵּם זֶרַע וְלָשׁוּב לְהִדָּבֵק בַּגּוּף הַטָּהוֹר וְהַזַּךְ וְהַנָּקִי. וּמִי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ בָּנִים, אֵינָהּ נִזְקֶקֶת לוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (ירמיהו ב׳:כ״ד) ׳בְּאַוַּת נַפְשָׁהּ שָׁאֲפָה רוּחַ׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ותו, אלהים אפיק זינין לזיניה, והיא הנשמה. והנשמה מתחלקת ומתרבה בגוף, בעוד שהיא בגוף, וכיון שיוצאה מהגוף, מתרבה ביותר, ומשגת מה שלא תוכל להשיג בעודה בגוף. ותיכף שנפרדת מהגוף, רוצה להדבק באלהים, ובגין דלא אפיקת גופא, דהוא זיניה, כמה דאפיק אלהים נשמתא דהוא זיניה, לא מתקבלת, וחוזרת ושואפת עד שתכנס בגוף אחר, כדי לקיים זרע ולשוב להדבק בגוף הטהור והזך והנקי. ומי שלא הניח בנים, לא מזדקק ליה. הדא הוא דכתיב, (ירמיהו ב׳:כ״ד) באות ׳נפשה שאפה רוח׳.

התרגום: ועוד, אלהים הוציא מינים למינם, והיא הנשמה. והנשמה מתחלקת ומתרבה בגוף, בעוד שהיא בגוף, וכיון שיוצאת מן הגוף, מתרבה ביותר, ומשגת מה שלא תוכל להשיג בעודה בגוף. ותכף שנפרדת מן הגוף, רוצה להדבק באלהים, ומשום שלא הוציאה הגוף, שהוא מינה, כמו שהוציא אלהים נשמה שהיא מינו, אינה מתקבלת, וחוזרת ושואפת עד שתכנס בגוף אחר, כדי לקים זרע ולשוב להדבק בגוף הטהור והזך והנקי. ומי שלא הניח בנים, אינה נזקקת לו. זהו שכתוב, (ירמיהו ב׳:כ״ד) ׳באות נפשה שאפה רוח׳.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים