׳ועלתה יבמתו השערה׳ שאינה חצפה - ובזיון הרקיקה הנראית לכל
זוהר חדש · מדרש הנעלם כי תצא בהמשכו - סוד היבום וגלגול הנשמה עד שתמצא כלי כשר · מאמר 77 · פיסקה 3
לשון הזוהר
תַּנְיָא, אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, ׳וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשָּׁעֲרָה אֶל הַזְּקֵנִים׳, הַאי מִלָּה חוּצְפָּא אִתְחֲזֵי. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, חַס וְשָׁלוֹם דְּחוּצְפָּא הוּא, אֶלָּא לְאִתְחֲזָאָה טִיבוּ דְּבָעְיָיא לְמֶעְבַּד עִם מִיתָא, וְאִיהוּ לָא בָעֵי, וּלְפִיכָךְ עָבְדֵית לֵיהּ קְלָנָא קַמֵּי כּוֹלָּא. מַאי קְלָנָא עָבְדֵית לֵיהּ. דִּכְתִיב, ׳וְיָרְקָה בְּפָנָיו׳, לְהִכָּלֵם בִּפְנֵי הַכֹּל, ׳אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו׳. וּקְרָא כְתִיב, וְיָרְקָה ׳וְאָמְרָה כָּכָה׳ כו'. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם׳ (במדבר יב, יד). רַבִּי אַבָּהוּ אֲמַר ר' יוֹחָנָן, צָהֲבָה וְיָרְקָה רוֹקָא, דְּמִתְחֲזֵי לְכוֹלָּא דְּאִיהוּ רוֹקָא, וְלָא מַיִם, וְלָא דְּאִתְכַּסֵּי בְּעַפְרָא.
תרגום
שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, ׳וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשָּׁעֲרָה אֶל הַזְּקֵנִים׳ (דברים כה, ז) - דָּבָר זֶה חֻצְפָּה נִרְאֶה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, חַס וְשָׁלוֹם שֶׁחֻצְפָּה הוּא, אֶלָּא לְהַרְאוֹת אֶת הַטּוֹבָה שֶׁרָצְתָה לַעֲשׂוֹת עִם הַמֵּת, וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה, וּלְפִיכָךְ עָשִׂיתִי לוֹ בִּזָּיוֹן לִפְנֵי הַכֹּל. מָה הַבִּזָּיוֹן שֶׁעָשִׂיתִי לוֹ. שֶׁכָּתוּב, ׳וְיָרְקָה בְּפָנָיו׳ (דברים כה, ט) - לְהִכָּלֵם בִּפְנֵי הַכֹּל, ׳אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו׳ - וְהַכָּתוּב כָּתוּב, וְיָרְקָה ׳וְאָמְרָה כָּכָה׳ כוּ'. כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, ׳וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם׳ (במדבר יב, יד). רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, צָהֳבָה וְיָרְקָה רֹק, שֶׁנִּרְאֶה לַכֹּל שֶׁהוּא רֹק, וְלֹא מַיִם, וְלֹא שֶׁמִּתְכַּסֶּה בֶּעָפָר.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תניא, אמר רבי יוסי, ׳ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים׳, האי מלה חוצפא אתחזי. אמר רבי יהודה, חס ושלום דחוצפא הוא, אלא לאתחזאה טיבו דבעייא למעבד עם מיתא, ואיהו לא בעי, ולפיכך עבדית ליה קלנא קמי כולא. מאי קלנא עבדית ליה. דכתיב, ׳וירקה בפניו׳, להכלם בפני הכל, ׳אשר לא יבנה את בית אחיו׳. וקרא כתיב, וירקה ׳ואמרה ככה׳ כו'. כמה דאת אמר, ׳ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם׳ (במדבר יב, יד). רבי אבהו אמר ר' יוחנן, צהבה וירקה רוקא, דמתחזי לכולא דאיהו רוקא, ולא מים, ולא דאתכסי בעפרא.
התרגום: שנינו, אמר רבי יוסי, ׳ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים׳ (דברים כה, ז) - דבר זה חצפה נראה. אמר רבי יהודה, חס ושלום שחצפה הוא, אלא להראות את הטובה שרצתה לעשות עם המת, והוא אינו רוצה, ולפיכך עשיתי לו בזיון לפני הכל. מה הבזיון שעשיתי לו. שכתוב, ׳וירקה בפניו׳ (דברים כה, ט) - להכלם בפני הכל, ׳אשר לא יבנה את בית אחיו׳ - והכתוב כתוב, וירקה ׳ואמרה ככה׳ כו'. כמו שאתה אומר, ׳ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם׳ (במדבר יב, יד). רבי אבהו אמר רבי יוחנן, צהבה וירקה רק, שנראה לכל שהוא רק, ולא מים, ולא שמתכסה בעפר.
לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: