ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 77: מדרש הנעלם כי תצא בהמשכו - סוד היבום וגלגול הנשמה עד שתמצא כלי כשר › פיסקה 1

׳באות נפשה שאפה רוח׳ - טעם היבום ברוח ממש השבה אל הגוף

זוהר חדש · מדרש הנעלם כי תצא בהמשכו - סוד היבום וגלגול הנשמה עד שתמצא כלי כשר · מאמר 77 · פיסקה 1

לשון הזוהר

רַבִּי יְהוּדָה שְׁלַח לֵיהּ לְר' אַבָּא, אֲמַר, אַתּוּן דְּקַיִּימְתּוּן קַמֵּי מָארֵיהוֹן דְּמַתְנִיתִין, מַאי טַעְמָא ׳יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ׳ לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת, וְלֹא בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת. שְׁלַח לֵיהּ, (ירמיהו ב׳:כ״ד) פֶּרֶ"ה ׳לִמֻּד מִדְבָּר בְּאַוַּת׳ ׳נַפְשָׁהּ שָׁאֲפָה רוּחַ׳. אִיתְרְגֵישׁ רַבִּי יְהוּדָה, וַאֲמַר, וַדַּאי דָא הִיא רָזָא דְחָכְמְתָא, מַשְׁמַע דַּאֲמַר שָׁאֲפָה רוּחַ, רוּחַ מַמָּשׁ. וְאָזְלָא הָא כְּהַאי דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי דִּכְתִיב, (קהלת ח׳:י׳) ׳וּבְכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבֻרִים וָבָאוּ׳. וָבָאוּ מַמָּשׁ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, וּמִתְפַּרֵשׁ מִלָּה, בְּמַאי דִכְתִיב בְּאַוַּת נַפְשָׁהּ דְּמַשְׁמַע דְּאֲפִילּוּ אֲרוּסָה, וַאֲפִילּוּ בְּעוּלָה אַתְיָין בְּתוֹעַלְתָּא דְהַאי מִלָּה.

תרגום

רַבִּי יְהוּדָה שָׁלַח לוֹ לְרַבִּי אַבָּא, אָמַר, אַתֶּם הָעוֹמְדִים לִפְנֵי בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, מָה הַטַּעַם ׳יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ׳ לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת, וְלֹא בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת. שָׁלַח לוֹ, (ירמיהו ב׳:כ״ד) ׳פר"ה לִמֻּד מִדְבָּר בְּאַוַּת נַפְשָׁהּ שָׁאֲפָה רוּחַ׳. הִתְרַגֵּשׁ רַבִּי יְהוּדָה, וְאָמַר, וַדַּאי זֶה הוּא סוֹד הַחָכְמָה, מַשְׁמָע שֶׁאָמַר ׳שָׁאֲפָה רוּחַ׳, רוּחַ מַמָּשׁ. וְהוֹלֵךְ זֶה כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבִּי יוֹסֵי שֶׁכָּתוּב, (קהלת ח׳:י׳) ׳וּבְכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבֻרִים וָבָאוּ׳ (קהלת ח, י) - ׳וָבָאוּ׳ מַמָּשׁ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, וּמִתְפָּרֵשׁ הַמִּלָּה, בְּמַה שֶּׁכָּתוּב ׳בְּאַוַּת נַפְשָׁהּ׳ שֶׁמַּשְׁמָע שֶׁאֲפִלּוּ אֲרוּסָה, וַאֲפִלּוּ בְּעוּלָה בָּאוֹת לְתוֹעֶלֶת מִלָּה זוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי יהודה שלח ליה לר' אבא, אמר, אתון דקיימתון קמי מאריהון דמתניתין, מאי טעמא ׳יבמה יבא עליה׳ להקים שם המת, ולא באשה אחרת. שלח ליה, (ירמיהו ב׳:כ״ד) פר"ה ׳למד מדבר באות׳ ׳נפשה שאפה רוח׳. איתרגיש רבי יהודה, ואמר, ודאי דא היא רזא דחכמתא, משמע דאמר שאפה רוח, רוח ממש. ואזלא הא כהאי דאמר רבי יוסי דכתיב, (קהלת ח׳:י׳) ׳ובכן ראיתי רשעים קברים ובאו׳. ובאו ממש. אמר רבי יצחק, ומתפרש מלה, במאי דכתיב באות נפשה דמשמע דאפילו ארוסה, ואפילו בעולה אתיין בתועלתא דהאי מלה.

התרגום: רבי יהודה שלח לו לרבי אבא, אמר, אתם העומדים לפני בעלי המשנה, מה הטעם ׳יבמה יבא עליה׳ להקים שם המת, ולא באשה אחרת. שלח לו, (ירמיהו ב׳:כ״ד) ׳פר"ה למד מדבר באות נפשה שאפה רוח׳. התרגש רבי יהודה, ואמר, ודאי זה הוא סוד החכמה, משמע שאמר ׳שאפה רוח׳, רוח ממש. והולך זה כמו שאמר רבי יוסי שכתוב, (קהלת ח׳:י׳) ׳ובכן ראיתי רשעים קברים ובאו׳ (קהלת ח, י) - ׳ובאו׳ ממש. אמר רבי יצחק, ומתפרש המלה, במה שכתוב ׳באות נפשה׳ שמשמע שאפלו ארוסה, ואפלו בעולה באות לתועלת מלה זו.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים