׳ובכתה את אביה ואת אמה׳ - בכית אלול ודבקות המלך במטרוניתא ביום הכפורים
זוהר חדש · כי תצא - היציאה על יצר הרע בדברי תורה ותקון הנשמה החוזרת בגלגול · מאמר 76 · פיסקה 7
לשון הזוהר
׳וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים׳ - דָּא הִיא יַרְחָא דֶּאֱלוּל, דְּבֵיהּ סָלֵיק משֶׁה לְטוּרָא, לְמִבְעֵי רַחֲמִין קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּגִין דְּיִשְׁתְּבֵיק לְיִשְׂרָאֵל עַל חוֹבָא דְּעֶגְלָא. וּבְגִין דָּא ׳וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים׳, בְּגִין דְּגַלֵּי עֶרְיָיתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְעֶרְיָיתָא דְאוֹרַיְיתָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ויקרא י״ח:ז׳) ׳עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה׳. וְעַל דָּא אֲמַר, (תהילים קי״ט:קל״ו) ׳פַּלְגֵי מַיִם יָרְדוּ עֵינָי עַל לֹא שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ׳. וַהֲווּ יִשְׂרָאֵל רְחִיקִין מִמַּלְכָּא כָּל הַהוּא זִמְנָא, עַד יוֹמָא דְּכִפּוּרֵי, דְּנָחֵית משֶׁה מִן טוּרָא, וַהֲווּ יִשְׂרָאֵל בְּתַעֲנִיתָא כָּל הַהוּא יוֹמָא. וּכְדֵין אִתְדַּבַּק מַלְכָּא בְּמַטְרוֹנִיתָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (דברים כ״א:י״ג) ׳וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה׳.
תרגום
׳וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים׳ (דברים כא, יג) - זֶהוּ חֹדֶשׁ אֱלוּל, שֶׁבּוֹ עָלָה מֹשֶׁה לָהָר, לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים לִפְנֵי הקב"ה, כְּדֵי שֶׁיִּסָּלַח לְיִשְׂרָאֵל עַל חֵטְא הָעֵגֶל. וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים׳ - מִשּׁוּם שֶׁגִּלְּתָה עֶרְוַת הקב"ה וְעֶרְוַת הַתּוֹרָה. כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, (ויקרא י״ח:ז׳) ׳עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה׳ - וְעַל כֵּן אָמַר, (תהילים קי״ט:קל״ו) ׳פַּלְגֵי מַיִם יָרְדוּ עֵינָי עַל לֹא שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ׳ (תהלים קיט, קלו). וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל רְחוֹקִים מִן הַמֶּלֶךְ כָּל אוֹתוֹ הַזְּמַן, עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁיָּרַד מֹשֶׁה מִן הָהָר, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּתַעֲנִית כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם. וְאָז נִדְבַּק הַמֶּלֶךְ בְּמַטְרוֹנִיתָא. כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, (דברים כ״א:י״ג) ׳וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה׳ (דברים כא, יג).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים׳ - דא היא ירחא דאלול, דביה סליק משה לטורא, למבעי רחמין קמי קודשא בריך הוא, בגין דישתביק לישראל על חובא דעגלא. ובגין דא ׳ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים׳, בגין דגלי ערייתא דקודשא בריך הוא וערייתא דאורייתא. כמה דאת אמר, (ויקרא י״ח:ז׳) ׳ערות אביך וערות אמך לא תגלה׳. ועל דא אמר, (תהילים קי״ט:קל״ו) ׳פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך׳. והוו ישראל רחיקין ממלכא כל ההוא זמנא, עד יומא דכפורי, דנחית משה מן טורא, והוו ישראל בתעניתא כל ההוא יומא. וכדין אתדבק מלכא במטרוניתא. כמה דאת אמר, (דברים כ״א:י״ג) ׳ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה׳.
התרגום: ׳ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים׳ (דברים כא, יג) - זהו חדש אלול, שבו עלה משה להר, לבקש רחמים לפני הקב"ה, כדי שיסלח לישראל על חטא העגל. ומשום כך ׳ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים׳ - משום שגלתה ערות הקב"ה וערות התורה. כמו שאתה אומר, (ויקרא י״ח:ז׳) ׳ערות אביך וערות אמך לא תגלה׳ - ועל כן אמר, (תהילים קי״ט:קל״ו) ׳פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך׳ (תהלים קיט, קלו). והיו ישראל רחוקים מן המלך כל אותו הזמן, עד יום הכפורים, שירד משה מן ההר, והיו ישראל בתענית כל אותו היום. ואז נדבק המלך במטרוניתא. כמו שאתה אומר, (דברים כ״א:י״ג) ׳ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה׳ (דברים כא, יג).
מן המפרשים
הסולם: מן המקבילה בואתחנן מאמר כג, ד וע"ד בעי ב"נ וכו': ועל כן צריך האדם לשום תמיד דברי תורה עליו, כדי שאותו יצר הרע יהיה נשבר על ידיהם, שאין לו ליצר הרע צורר, כמו דברי תורה. וע"כ כתוב, והיו הדברים האלה על לבבך וגו'. על לבבך , היינו…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: