משיח בן אפרים ומשיחתו בכהן צדק - ויחוסו לבן אביה שהוא ׳דבר טוב׳
זוהר חדש · בלק בהמשכו - סדר הקץ מקול האילת עד יציאת המשיח וקבוץ נדחי ישראל · מאמר 71 · פיסקה 13
לשון הזוהר
וּבְהַאי יוֹמָא, יִתְעָרוּן עֶשֶׂר שִׁבְטִין, לַאֲגָחָא קְרָבִין לְאַרְבַּע סִטְרִין דְּעָלְמָא, בַּהֲדֵי מְשִׁיחָא דְּאִתְמְשַׁח עֲלַיְיהוּ, וִיקַבֵּל מְשִׁיחוֹ עַל יְדָא דְּחַד כֹּהֵן צֶדֶק, וְשִׁבְעָה רוֹעִים מְהֵימְנָן עִמֵּיהּ. וּמְשִׁיחָא דָא מִשִּׁבְטָא דְאֶפְרַיִם הוּא, וּמִזַּרְעָא דְּיָרָבְעָם בֶּן נְבָט הֲוֵי בְּרֵיהּ דַּאֲבִיָּה, דִּבְעוּלֵימוֹי מֵת, וְהַהוּא יוֹמָא דְמֵת, אִתְיְילֵיד לֵיהּ בַּר, וְאִתְנְטֵיל מִבֵּי יָרָבְעָם לְמַדְבְּרָא. וּלְתַמָּן נְטָלוּ מְאָה וְשִׁבְעִין גִּבָּרִין, כָּלְהוֹ זַכָּאִין מִשִּׁבְטָא דְאֶפְרָיִם, דְּלָא אִשְׁתַּכְּחוֹ בְּחוֹבָא דְיָרָבְעָם. וּמֵהַאי בְּרֵיהּ דַּאֲבִיָּה, נְפֵיק הַאי מְשִׁיחָא. וְעַל דָּא כְּתִיב, (מלכים א י״ד:י״ג) ׳וְסָפְדוּ לוֹ כָל יִשְׂרָאֵל וְקָבְרוּ אֹתוֹ׳. סְתִים הַאי נְבוּאָה לְשַׁעֲתָא, וּנְבוּאָה לֶעָתִיד, ׳כִּי זֶה לְבַדּוֹ יָבֹא לְיָרָבְעָם אֶל קָבֶר יַעַן נִמְצָא בוֹ דָּבָר טוֹב אֶל ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּבֵית יָרָבְעָם׳. דָּא הַאי מְשִׁיחָא, דְּאִיהוּ ׳דָּבָר טוֹב אֶל ה'׳.
תרגום
וּבַיּוֹם הַזֶּה, יִתְעוֹרְרוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים, לְהִלָּחֵם מִלְחָמוֹת בְּאַרְבַּעַת צִדְדֵי הָעוֹלָם, עִם הַמָּשִׁיחַ הַנִּמְשַׁח עֲלֵיהֶם, וִיקַבֵּל אֶת מְשִׁיחָתוֹ עַל יְדֵי כֹּהֵן צֶדֶק אֶחָד, וְשִׁבְעָה רוֹעִים נֶאֱמָנִים עִמּוֹ. וּמָשִׁיחַ זֶה מִשֵּׁבֶט אֶפְרַיִם הוּא, וּמִזֶּרַע יָרָבְעָם בֶּן נְבָט הָיָה בְּנוֹ שֶׁל אֲבִיָּה, שֶׁמֵּת בְּעֵת נְעוּרָיו, וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁמֵּת, נוֹלַד לוֹ בֵּן, וְנִלְקַח ׳מִבֵּית יָרָבְעָם׳ לַמִּדְבָּר. וּלְשָׁם נָטְלוּ מֵאָה וְשִׁבְעִים גִּבּוֹרִים, כֻּלָּם זַכָּאִים מִשֵּׁבֶט אֶפְרַיִם, שֶׁלֹּא נִמְצְאוּ בְּחֵטְא יָרָבְעָם. וּמֵאוֹתוֹ בֶּן אֲבִיָּה, יוֹצֵא מָשִׁיחַ זֶה. וְעַל כֵּן כָּתוּב, (מלכים א י״ד:י״ג) ׳וְסָפְדוּ לוֹ כָל יִשְׂרָאֵל וְקָבְרוּ אֹתוֹ׳ (מלכים א יד, יג) - סָתוּם נְבוּאָה זוֹ לְשָׁעָתָהּ, וּנְבוּאָה לֶעָתִיד, ׳כִּי זֶה לְבַדּוֹ יָבֹא לְיָרָבְעָם אֶל קָבֶר יַעַן נִמְצָא בוֹ דָּבָר טוֹב אֶל ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּבֵית יָרָבְעָם׳ - זֶה הוּא מָשִׁיחַ זֶה, שֶׁהוּא ׳דָּבָר טוֹב אֶל ה'׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ובהאי יומא, יתערון עשר שבטין, לאגחא קרבין לארבע סטרין דעלמא, בהדי משיחא דאתמשח עלייהו, ויקבל משיחו על ידא דחד כהן צדק, ושבעה רועים מהימנן עמיה. ומשיחא דא משבטא דאפרים הוא, ומזרעא דירבעם בן נבט הוי בריה דאביה, דבעולימוי מת, וההוא יומא דמת, אתייליד ליה בר, ואתנטיל מבי ירבעם למדברא. ולתמן נטלו מאה ושבעין גברין, כלהו זכאין משבטא דאפרים, דלא אשתכחו בחובא דירבעם. ומהאי בריה דאביה, נפיק האי משיחא. ועל דא כתיב, (מלכים א י״ד:י״ג) ׳וספדו לו כל ישראל וקברו אתו׳. סתים האי נבואה לשעתא, ונבואה לעתיד, ׳כי זה לבדו יבא לירבעם אל קבר יען נמצא בו דבר טוב אל ה' אלהי ישראל בבית ירבעם׳. דא האי משיחא, דאיהו ׳דבר טוב אל ה'׳.
התרגום: וביום הזה, יתעוררו עשרת השבטים, להלחם מלחמות בארבעת צדדי העולם, עם המשיח הנמשח עליהם, ויקבל את משיחתו על ידי כהן צדק אחד, ושבעה רועים נאמנים עמו. ומשיח זה משבט אפרים הוא, ומזרע ירבעם בן נבט היה בנו של אביה, שמת בעת נעוריו, ובאותו היום שמת, נולד לו בן, ונלקח ׳מבית ירבעם׳ למדבר. ולשם נטלו מאה ושבעים גבורים, כלם זכאים משבט אפרים, שלא נמצאו בחטא ירבעם. ומאותו בן אביה, יוצא משיח זה. ועל כן כתוב, (מלכים א י״ד:י״ג) ׳וספדו לו כל ישראל וקברו אתו׳ (מלכים א יד, יג) - סתום נבואה זו לשעתה, ונבואה לעתיד, ׳כי זה לבדו יבא לירבעם אל קבר יען נמצא בו דבר טוב אל ה' אלהי ישראל בבית ירבעם׳ - זה הוא משיח זה, שהוא ׳דבר טוב אל ה'׳.