ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 70: בלק בהמשכו - קלפות האגוז סביב יעקב ומספד הגלות עד ׳דרך כוכב מיעקב׳ › פיסקה 24

׳זאת הפעם׳ בסלוק אחיזת הסטרא אחרא - ׳עצם מעצמי׳ אור האספקלריה המאירה

זוהר חדש · בלק בהמשכו - קלפות האגוז סביב יעקב ומספד הגלות עד ׳דרך כוכב מיעקב׳ · מאמר 70 · פיסקה 24

לשון הזוהר

וְכַד יְהֵא דָא, ׳וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְגו'׳. כָּל אִינוּן סִטְרִין דְּאִתְאַחֲדָן בְּאִילָנָא תַּתָּאָה, יִתְעַבְרוּן וְיִתְעֲדוּן מִנֵּיהּ. כְּדֵין, ׳וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם׳ (שם ב). דָּא זִמְנָא דְּעִדּוּנִין וְעִנּוּגִין, לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא כַּחֲדָא וְלָא כִשְׁאָר זִמְנִין דְּסִטְרָא בִּישָׁא אִתְאַחֲדַת בֵּינָנָא. אֲבָל הַשְׁתָּא לֵית עִרְבּוּבְיָא דְּסִטְרָא אָחֳרָא עִמָּנָא, אֶלָּא עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וְלָא שִׁיתּוּפָא אָחֳרָא דְּבִישׁ. עֶצֶם מֵעֲצָמַי, נְהִירוּ דְּאַסְפַּקְלַרְיָיא דְּנָהֲרָא מַמָּשׁ. וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי, מַלְבּוּשָׁא מֵהַהוּא מַלְבּוּשָׁא דְּאִתְלַבַּשׁ בֵּיהּ נְהוֹרָא עִילָּאָה דִּילִי. ׳לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה׳, בְּשָׁלְטָנוּתָא עִילָּאָה עַל כָּל עָלְמָא, דְּלָא תַעֲדֵי לְעָלַם. כְּדֵין ׳תַּדִּק וְתָסֵף כָּל [ אִלֵּין ] מַלְכְוָתָא וְהִיא תְּקוּם לְעָלְמַיָּא׳ (דניאל ב, מד).

תרגום

וּכְשֶׁיִּהְיֶה זֶה, ׳וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְגוֹ'׳. כָּל אוֹתָם הַצְּדָדִים הָאוֹחֲזִים בָּאִילָן הַתַּחְתּוֹן, יַעַבְרוּ וְיֻסְרוּ מִמֶּנּוּ. אָז, ׳וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם׳ (שם ב) - זֶה זְמַן שֶׁל עֲדָנִים וְתַעֲנוּגִים, לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ יַחְדָּיו, וְלֹא כִּשְׁאָר הַזְּמַנִּים שֶׁהַסִּטְרָא אָחֳרָא הָיְתָה אוֹחֶזֶת בֵּינֵינוּ. אֲבָל עַתָּה אֵין עִרְבּוּבְיָה שֶׁל סִטְרָא אָחֳרָא עִמָּנוּ, אֶלָּא ׳עֶצֶם מֵעֲצָמַי׳, וְלֹא שֻׁתָּפוּת אַחֶרֶת רָעָה. ׳עֶצֶם מֵעֲצָמַי׳ - אוֹר הָאַסְפַּקְלַרְיָה הַמֵּאִירָה מַמָּשׁ. ׳וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי׳ - לְבוּשׁ מֵאוֹתוֹ הַלְּבוּשׁ שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ בּוֹ הָאוֹר הָעֶלְיוֹן שֶׁלִּי. ׳לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה׳ - בְּשִׁלְטוֹן עֶלְיוֹן עַל כָּל הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא יַעֲבֹר לְעוֹלָם. אָז ׳תַּדִּק וְתָסֵף כָּל [ אִלֵּין ] מַלְכְוָתָא וְהִיא תְּקוּם לְעָלְמַיָּא׳ (דניאל ב, מד).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכד יהא דא, ׳ומחץ פאתי מואב וגו'׳. כל אינון סטרין דאתאחדן באילנא תתאה, יתעברון ויתעדון מניה. כדין, ׳ויאמר האדם זאת הפעם׳ (שם ב). דא זמנא דעדונין וענוגין, לאשתעשעא כחדא ולא כשאר זמנין דסטרא בישא אתאחדת ביננא. אבל השתא לית ערבוביא דסטרא אחרא עמנא, אלא עצם מעצמי, ולא שיתופא אחרא דביש. עצם מעצמי, נהירו דאספקלרייא דנהרא ממש. ובשר מבשרי, מלבושא מההוא מלבושא דאתלבש ביה נהורא עילאה דילי. ׳לזאת יקרא אשה׳, בשלטנותא עילאה על כל עלמא, דלא תעדי לעלם. כדין ׳תדק ותסף כל [ אלין ] מלכותא והיא תקום לעלמיא׳ (דניאל ב, מד).

התרגום: וכשיהיה זה, ׳ומחץ פאתי מואב וגו'׳. כל אותם הצדדים האוחזים באילן התחתון, יעברו ויסרו ממנו. אז, ׳ויאמר האדם זאת הפעם׳ (שם ב) - זה זמן של עדנים ותענוגים, להשתעשע יחדיו, ולא כשאר הזמנים שהסטרא אחרא היתה אוחזת בינינו. אבל עתה אין ערבוביה של סטרא אחרא עמנו, אלא ׳עצם מעצמי׳, ולא שתפות אחרת רעה. ׳עצם מעצמי׳ - אור האספקלריה המאירה ממש. ׳ובשר מבשרי׳ - לבוש מאותו הלבוש שמתלבש בו האור העליון שלי. ׳לזאת יקרא אשה׳ - בשלטון עליון על כל העולם, שלא יעבר לעולם. אז ׳תדק ותסף כל [ אלין ] מלכותא והיא תקום לעלמיא׳ (דניאל ב, מד).

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים