ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 70: בלק בהמשכו - קלפות האגוז סביב יעקב ומספד הגלות עד ׳דרך כוכב מיעקב׳ › פיסקה 18

סרוב כנסת ישראל לרדת ושבועת הגאלה - ׳איכה יועם זהב׳ שאמרה הקב"ה לבדו

זוהר חדש · בלק בהמשכו - קלפות האגוז סביב יעקב ומספד הגלות עד ׳דרך כוכב מיעקב׳ · מאמר 70 · פיסקה 18

לשון הזוהר

אֲמַר לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, בְּרַתִּי יְחִידָתִי דִילִי, תְּהַךְ לְחַפְיָיא עֲלַיְיהוּ, וּלְדַיְירָא עִם בְּנָנָן. אֲמָרָה לֵיהּ, מָארֵי דְעָלְמָא, לָא אֵיהַךְ. בָּתַר דְּרָבֵית לוֹן, וּתְקֵינִית לוֹן, וּגְדֵילִית לוֹן. אֱהֵי חָמִית לְשַׂנְאֵיהוֹן דְּאָכְלֵי לוֹן, וְתִינְשֵׁי לָנָא תַּמָּן. כְּדֵין אוֹמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָהּ, לַאֲקָמָא לָהּ, וּלְמִפְרַק לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, וְלַאֲפָקָא לוֹן מִגָּלוּתָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ירמיהו ל״א:ט״ז) כֹּה ׳אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְגו'׳, וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ כו', וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם. וְעַל דָּא נָפְקַת מִקַּמֵּיהּ. כֵּיוָן דְּנָפְקַת מִקַּמֵּיהּ, פְּתַח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל כָּל חֵילֵי שְׁמַיָיא וַאֲמַר אֵיכָה יוּעַם זָהָב, וְכָל הַהוּא קִינָה דְּאַלְפָא בֵיתָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי אֲמַר לָהּ, לְבָתַר קְשַׁר רְחִימִין בְּהַהוּא תִּנְיָינָא וְחָתְמוּ פִּתְקִין.

תרגום

אָמַר לָהּ הקב"ה לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, בִּתִּי יְחִידָתִי שֶׁלִּי, לְכִי לְכַסּוֹת עֲלֵיהֶם, וְלָדוּר עִם בָּנֵינוּ. אָמְרָה לוֹ, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לֹא אֵלֵךְ. אַחַר שֶׁגִּדַּלְתִּי אוֹתָם, וְתִקַּנְתִּי אוֹתָם, וְגִדַּלְתִּי אוֹתָם, הַאֵלֵךְ לִרְאוֹת אֶת שׂוֹנְאֵיהֶם אוֹכְלִים אוֹתָם, וְתִשְׁכַּח אוֹתָנוּ שָׁם? אָז נִשְׁבַּע לָהּ הקב"ה, לַהֲקִימָהּ, וְלִפְדּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, וּלְהוֹצִיאָם מִן הַגָּלוּת. כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, (ירמיהו ל״א:ט״ז) ׳כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְגוֹ׳, וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ ׳וְכוּ׳, ׳וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם׳. וְעַל כֵּן יָצְאָה מִלְּפָנָיו. כֵּיוָן שֶׁיָּצְאָה מִלְּפָנָיו, פָּתַח הקב"ה עַל כָּל צִבְאוֹת הַשָּׁמַיִם וְאָמַר ׳אֵיכָה יוּעַם זָהָב׳, וְאֶת כָּל אוֹתָהּ הַקִּינָה שֶׁל אָלֶף-בֵּית, הקב"ה בִּלְבַדּוֹ אָמַר לָהּ. לְאַחַר מִכֵּן קָשְׁרוּ אֲהוּבִים בְּזוּג הַשֵּׁנִי הַהוּא, וְחָתְמוּ הַפְּתָקִים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר לה קודשא בריך הוא לכנסת ישראל, ברתי יחידתי דילי, תהך לחפייא עלייהו, ולדיירא עם בננן. אמרה ליה, מארי דעלמא, לא איהך. בתר דרבית לון, ותקינית לון, וגדילית לון. אהי חמית לשנאיהון דאכלי לון, ותינשי לנא תמן. כדין אומי קודשא בריך הוא לה, לאקמא לה, ולמפרק לון לישראל, ולאפקא לון מגלותא. כמה דאת אמר, (ירמיהו ל״א:ט״ז) כה ׳אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו'׳, ויש תקוה לאחריתך כו', ושבו בנים לגבולם. ועל דא נפקת מקמיה. כיון דנפקת מקמיה, פתח קודשא בריך הוא על כל חילי שמייא ואמר איכה יועם זהב, וכל ההוא קינה דאלפא ביתא, קודשא בריך הוא בלחודוי אמר לה, לבתר קשר רחימין בההוא תניינא וחתמו פתקין.

התרגום: אמר לה הקב"ה לכנסת ישראל, בתי יחידתי שלי, לכי לכסות עליהם, ולדור עם בנינו. אמרה לו, רבונו של עולם, לא אלך. אחר שגדלתי אותם, ותקנתי אותם, וגדלתי אותם, האלך לראות את שונאיהם אוכלים אותם, ותשכח אותנו שם? אז נשבע לה הקב"ה, להקימה, ולפדות את ישראל, ולהוציאם מן הגלות. כמו שאתה אומר, (ירמיהו ל״א:ט״ז) ׳כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו׳, ויש תקוה לאחריתך ׳וכו׳, ׳ושבו בנים לגבולם׳. ועל כן יצאה מלפניו. כיון שיצאה מלפניו, פתח הקב"ה על כל צבאות השמים ואמר ׳איכה יועם זהב׳, ואת כל אותה הקינה של אלף-בית, הקב"ה בלבדו אמר לה. לאחר מכן קשרו אהובים בזוג השני ההוא, וחתמו הפתקים.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים