׳זובח לאלהים יחרם׳ - שצריך להזכיר בקרבן שמו המיוחד בלבד
זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית - העולם שנברא בה"א, כבוד השם המיוחד, וברית אש · מאמר 7 · פיסקה 9
לשון הזוהר
וְאָמַר רִבִּי אַבָּהוּ, בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה חָשַׁשׁ הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כְּבוֹד שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, תֵּדַע לָךְ בִּזְּמַן שֶׁבּיה"מ הָיָה קַיָּים, כָּל הַמַּקְרִיב קָרְבָּן, וְזוֹבְחוֹ לְשֵׁם זֶה הַנִּקְרָא אֱלֹהִים, חַיָּיב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר ׳זוֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי׳ (שמות כב) לַה' לְבַדּוֹ. מְלַמֵּד שֶׁצָּרִיךְ לְהַזְכִּיר שְׁמוֹ הַמְיוּחָד בִּלְבָד. וְעַל כֵּן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְעֶה אָדָם, צִוָּה בַּקָּרְבָּנוֹת וְאָמַר, (ויקרא א׳:ב׳) ׳אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן׳ לַה'. ׳וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח תּוֹדָה׳ (שם כב) לַה'. ׳וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים׳ (שם יט) לַה'. ׳וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה׳ (שם ב) לַה'. הַכֹּל לַה', וְלֹא נֶאֱמַר לֵאלֹהִים. מַאי טַעְמָא. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ, שֵׁם זֶה הוּא מְשׁוּתָּף, שֶׁהַמַּלְאָכִים נִקְרְאוּ אֱלֹהִים. בְּנֵי אָדָם נִקְרְאוּ אֱלֹהִים, הַדַּיָּינִים נִקְרְאוּ אֱלֹהִים, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים לְמִי מֵהֶם זוֹבֵחַ, לְכָךְ צָרִיךְ לְהַזְכִּיר הַשֵּׁם הַמְיוּחָד לְבַדּוֹ.
תרגום
וְאָמַר רִבִּי אַבָּהוּ, בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה חָשַׁשׁ הקב"ה עַל כְּבוֹד שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, תֵּדַע לָךְ בִּזְּמַן שֶׁבּיה"מ הָיָה קַיָּים, כָּל הַמַּקְרִיב קָרְבָּן, וְזוֹבְחוֹ לְשֵׁם זֶה הַנִּקְרָא אֱלֹהִים, חַיָּיב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר ׳זוֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי׳ (שמות כב, יט) - לַה' לְבַדּוֹ. מְלַמֵּד שֶׁצָּרִיךְ לְהַזְכִּיר שְׁמוֹ הַמְיוּחָד בִּלְבָד. וְעַל כֵּן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְעֶה אָדָם, צִוָּה בַּקָּרְבָּנוֹת וְאָמַר, (ויקרא א׳:ב׳) ׳אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן׳ - לַה'. ׳וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח תּוֹדָה׳ (שם כב) - לַה'. ׳וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים׳ (שם יט) - לַה'. ׳וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה׳ (שם ב) - לַה'. הַכֹּל לַה', וְלֹא נֶאֱמַר לֵאלֹהִים. מָה הַטַּעַם. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ, שֵׁם זֶה הוּא מְשׁוּתָּף, שֶׁהַמַּלְאָכִים נִקְרְאוּ אֱלֹהִים. בְּנֵי אָדָם נִקְרְאוּ אֱלֹהִים, הַדַּיָּינִים נִקְרְאוּ אֱלֹהִים, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים לְמִי מֵהֶם זוֹבֵחַ, לְכָךְ צָרִיךְ לְהַזְכִּיר הַשֵּׁם הַמְיוּחָד לְבַדּוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ואמר רבי אבהו, בא וראה כמה חשש הקדוש ברוך הוא על כבוד שמו יתברך, תדע לך בזמן שביה"מ היה קיים, כל המקריב קרבן, וזובחו לשם זה הנקרא אלהים, חייב מיתה, שנאמר ׳זובח לאלהים יחרם בלתי׳ (שמות כב) לה' לבדו. מלמד שצריך להזכיר שמו המיוחד בלבד. ועל כן כדי שלא יטעה אדם, צוה בקרבנות ואמר, (ויקרא א׳:ב׳) ׳אדם כי יקריב מכם קרבן׳ לה'. ׳וכי תזבחו זבח תודה׳ (שם כב) לה'. ׳וכי תזבחו זבח שלמים׳ (שם יט) לה'. ׳ונפש כי תקריב קרבן מנחה׳ (שם ב) לה'. הכל לה', ולא נאמר לאלהים. מאי טעמא. אמר רבי אבהו, שם זה הוא משותף, שהמלאכים נקראו אלהים. בני אדם נקראו אלהים, הדיינים נקראו אלהים, ואין אנו יודעים למי מהם זובח, לכך צריך להזכיר השם המיוחד לבדו.
התרגום: ואמר רבי אבהו, בא וראה כמה חשש הקב"ה על כבוד שמו יתברך, תדע לך בזמן שביה"מ היה קיים, כל המקריב קרבן, וזובחו לשם זה הנקרא אלהים, חייב מיתה, שנאמר ׳זובח לאלהים יחרם בלתי׳ (שמות כב, יט) - לה' לבדו. מלמד שצריך להזכיר שמו המיוחד בלבד. ועל כן כדי שלא יטעה אדם, צוה בקרבנות ואמר, (ויקרא א׳:ב׳) ׳אדם כי יקריב מכם קרבן׳ - לה'. ׳וכי תזבחו זבח תודה׳ (שם כב) - לה'. ׳וכי תזבחו זבח שלמים׳ (שם יט) - לה'. ׳ונפש כי תקריב קרבן מנחה׳ (שם ב) - לה'. הכל לה', ולא נאמר לאלהים. מה הטעם. אמר רבי אבהו, שם זה הוא משותף, שהמלאכים נקראו אלהים. בני אדם נקראו אלהים, הדיינים נקראו אלהים, ואין אנו יודעים למי מהם זובח, לכך צריך להזכיר השם המיוחד לבדו.
מן המפרשים
אור החמה: מן המקבילה בויחי מאמר סב, ט (רלט:) - התאמה חלקית בשעתא דאזדמן משה למיעל קשיא ליה דא"כ לדידך דאמרת דויקרא אל משה היינו שהזמינו אל ההיכל א"כ מאי מאהל מועד באהל מועד הל"ל לז"א כי אחר הקריא' אחר שנזדמן למיעל קודם הכניס' היה הדבור…
הסולם: מן המקבילה בויחי מאמר סב, ט (רלט:) - התאמה חלקית וידבר ה' אליו: זהו מדרגה אחרת עליונה, שהיא בינה, כי ויקרא, היא הנוקבא אל משה, הוא ת"ת, וידבר ה', הוא בינה. ואז בשעה שנזדמן משה להכנס אל הנוקבא, אז פתח הבינה ואמר, אדם כי יקריב…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: