החכמה שנטלה למעלה והיא שמו - ושמו הגדול שלא נתן לנברא
זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית - העולם שנברא בה"א, כבוד השם המיוחד, וברית אש · מאמר 7 · פיסקה 8
לשון הזוהר
פִּיסְקָא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אָמַר רַב, כְּתִיב (משלי ג׳:י״ט-כ׳) ׳ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה׳ בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ. בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ נִבְרָא הָעוֹלָם, וְעַל שְׁנַיִם מֵהֶן הוּא עוֹמֵד, עַל הַתְּבוּנָה וְעַל הַדַּעַת. וְהָא תָּנִינָן תְּלַת. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, הַחָכְמָה נְטָלָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַעְלָה, וְהוּא שְׁמוֹ, לְהוֹדִיעַ לַעֲבָדָיו הַצַּדִּיקִים. וְהַשְּׁנַיִם עָמְדוּ בָּעוֹלָם, וְהֵם קִיּ וּמוֹ. אָמַר רִבִּי אַבָּא, כָּלְהוֹ תְּלָתָא, אִתְרְמִיזוּ בְּחֵיזוּ זְעֵירָא. וְאִינוּן תְּלַת תְּנוּעוֹת פּוּמָא: עֶלְיוֹן, אֶמְצָעִי, וְהַתַּחְתּוֹן, בִּנְהוּגֵּי דְפוּמָא אִתְנַהֵיג בְּהוּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא, וְהֵם חָכְמָה וּתְבוּנָה וָדַעַת. מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי תְּרֵין אִתְנַהֵיג בְּהוּ עָלְמָא, וְהֵם תְּבוּנָה וָדַעַת. דִּתְנִינָן, אִלֵּין מִנְהָגֵי עָלְמָא הַשָּׁמַיִם שֶׁנִבְרְאוּ בִּתְבוּנָה. וְהַתְּהוֹם בְּדַעַת. וְהַחָכְמָה הוּא שְׁמוֹ שֶׁל מָקוֹם, וְהוּא נִקְרָא חָכְמָה. וְתָנִינָן, הוּא וְהַחָכְמָה הַכֹּל דָּבָר אֶחָד. דְּאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ, מַאי דִכְתִיב, (ישעיהו מ״ב:ח׳) ׳אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי׳. מְלַמֵּד שֶׁהוּא וּשְׁמוֹ אֶחָד הוּא. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ, הַכֹּל נָתַן, אֲבָל שְׁמוֹ הַגָּדוֹל לֹא נָתַן, וְלָא אוֹזִיף לְאָחֳרָן, דִּכְתִיב אֲנִי ה'. לְבַדִּי. מְלַמֵּד דְּשֵׁם זֶה לֹא נָתַן לְשׁוּם נִבְרָא.
תרגום
פִּסְקָא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אָמַר רַב, כָּתוּב (משלי ג׳:י״ט-כ׳) ׳ה'׳ (משלי ג, יט) בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה׳בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ׳ - בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ נִבְרָא הָעוֹלָם, וְעַל שְׁנַיִם מֵהֶן הוּא עוֹמֵד, עַל הַתְּבוּנָה וְעַל הַדַּעַת. וַהֲלֹא שָׁנִינוּ שְׁלֹשָׁה. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, הַחָכְמָה נְטָלָהּ הקב"ה לְמַעְלָה, וְהוּא שְׁמוֹ, לְהוֹדִיעַ לַעֲבָדָיו הַצַּדִּיקִים. וְהַשְּׁנַיִם עָמְדוּ בָּעוֹלָם, וְהֵם קִיּ וּמוֹ. אָמַר רִבִּי אַבָּא, כֻּלָּם שְׁלֹשְׁתָּם, נִרְמְזוּ בְּמַרְאֶה קָטָן. וְהֵם שָׁלֹשׁ תְּנוּעוֹת הַפֶּה: עֶלְיוֹנָה, אֶמְצָעִית, וְתַחְתּוֹנָה, בְּמִנְהֲגֵי הַפֶּה מִתְנַהֲגִים בָּהֶם. אָמַר רִבִּי אַבָּא, וְהֵם חָכְמָה וּתְבוּנָה וָדַעַת. מַהוּ מַשְׁמָע שֶׁבִּשְׁנֵי אֵלֶּה מִתְנַהֵג בָּהֶם הָעוֹלָם, וְהֵם תְּבוּנָה וָדַעַת. שֶׁשָּׁנִינוּ, אֵלֶּה מִנְהֲגֵי הָעוֹלָם, הַשָּׁמַיִם שֶׁנִּבְרְאוּ בִּתְבוּנָה. וְהַתְּהוֹם בְּדַעַת. וְהַחָכְמָה הוּא שְׁמוֹ שֶׁל מָקוֹם, וְהוּא נִקְרָא חָכְמָה. וְשָׁנִינוּ, הוּא וְהַחָכְמָה הַכֹּל דָּבָר אֶחָד. שֶׁאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ, מַה שֶּׁכָּתוּב, (ישעיהו מ״ב:ח׳) ׳אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי׳ (ישעיה מב, ח) - מְלַמֵּד שֶׁהוּא וּשְׁמוֹ אֶחָד הוּא. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ, הַכֹּל נָתַן, אֲבָל שְׁמוֹ הַגָּדוֹל לֹא נָתַן, וְלֹא הִשְׁאִיל לְאַחֵר, שֶׁכָּתוּב אֲנִי ה'. לְבַדִּי. מְלַמֵּד שֶׁשֵּׁם זֶה לֹא נָתַן לְשׁוּם נִבְרָא.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: פיסקא. אמר רבי יהודה, אמר רב, כתיב (משלי ג׳:י״ט-כ׳) ׳ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה׳ בדעתו תהומות נבקעו. בשלשה דברים הללו נברא העולם, ועל שנים מהן הוא עומד, על התבונה ועל הדעת. והא תנינן תלת. אמר רבי יצחק, החכמה נטלה הקדוש ברוך הוא למעלה, והוא שמו, להודיע לעבדיו הצדיקים. והשנים עמדו בעולם, והם קי ומו. אמר רבי אבא, כלהו תלתא, אתרמיזו בחיזו זעירא. ואינון תלת תנועות פומא: עליון, אמצעי, והתחתון, בנהוגי דפומא אתנהיג בהו. אמר רבי אבא, והם חכמה ותבונה ודעת. מאי משמע דהאי תרין אתנהיג בהו עלמא, והם תבונה ודעת. דתנינן, אלין מנהגי עלמא השמים שנבראו בתבונה. והתהום בדעת. והחכמה הוא שמו של מקום, והוא נקרא חכמה. ותנינן, הוא והחכמה הכל דבר אחד. דאמר רבי יהושע, מאי דכתיב, (ישעיהו מ״ב:ח׳) ׳אני ה' הוא שמי׳. מלמד שהוא ושמו אחד הוא. אמר רבי אבהו, הכל נתן, אבל שמו הגדול לא נתן, ולא אוזיף לאחרן, דכתיב אני ה'. לבדי. מלמד דשם זה לא נתן לשום נברא.
התרגום: פסקא. אמר רבי יהודה, אמר רב, כתוב (משלי ג׳:י״ט-כ׳) ׳ה'׳ (משלי ג, יט) בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה׳בדעתו תהומות נבקעו׳ - בשלשה דברים הללו נברא העולם, ועל שנים מהן הוא עומד, על התבונה ועל הדעת. והלא שנינו שלשה. אמר רבי יצחק, החכמה נטלה הקב"ה למעלה, והוא שמו, להודיע לעבדיו הצדיקים. והשנים עמדו בעולם, והם קי ומו. אמר רבי אבא, כלם שלשתם, נרמזו במראה קטן. והם שלש תנועות הפה: עליונה, אמצעית, ותחתונה, במנהגי הפה מתנהגים בהם. אמר רבי אבא, והם חכמה ותבונה ודעת. מהו משמע שבשני אלה מתנהג בהם העולם, והם תבונה ודעת. ששנינו, אלה מנהגי העולם, השמים שנבראו בתבונה. והתהום בדעת. והחכמה הוא שמו של מקום, והוא נקרא חכמה. ושנינו, הוא והחכמה הכל דבר אחד. שאמר רבי יהושע, מה שכתוב, (ישעיהו מ״ב:ח׳) ׳אני ה' הוא שמי׳ (ישעיה מב, ח) - מלמד שהוא ושמו אחד הוא. אמר רבי אבהו, הכל נתן, אבל שמו הגדול לא נתן, ולא השאיל לאחר, שכתוב אני ה'. לבדי. מלמד ששם זה לא נתן לשום נברא.
מן המפרשים
כתם פז: מן המקבילה בבראשית מאמר עה, ב (מז.) - התאמה חלקית ובמה יזכה ליה בר נש לההוא נהורא באורייתא. כי התורה נקראת 'אור' שנאמר 'כי נר מצוה ותורה אור' ( משלי ו כג ) , ומי שיעסוק באור יזכה לאור, לפי שהוא מתעסק בקיומו של עולם שהיא התורה,…
מקדש מלך: מן המקבילה בויגש מאמר ה, ח (רז.) - התאמה חלקית ◆ כד ברא קב"ה א"ס. עלמא עולם האצילות. עד דברא אורייתא פי' אבא כי יסוד אבא נקרא תורה כמ"ש הרב באוצ"ח. וז"ש דהא בחכמה קיימין כל קיומא דעלמא וכולהו נפקי מגו ה ד"א וכו' עלמא עילאה…
אור החמה: מן המקבילה בויגש מאמר ה, ח (רז.) - התאמה חלקית עד דברא אורייתא פי' עד שהגשים התורה ונתפשטה אל בריאה דאילו על תחילת מציאותה הרי קדמה אלפים שנה לעולם אלא הכוונה שברא העולם ונתפשטו הנמצאות ונתרחקו משורשי מציאותם ולא היו מתקיימין…