צדוק הדין של הנגזל - דאגתו להוריו הזקנים ולצרור העני שאבד
זוהר חדש · בלק בהמשכו - נקמת הנחש בגוזל וקשרי בלק ובלעם שנשברו מצד צפון · מאמר 69 · פיסקה 4
לשון הזוהר
אַהְהֲווֹ יָתְבֵי, הָא הַהוּא יוּדָאי, דְּגָזַל לֵיהּ הַהוּא גוֹי, דְּקַטְלֵיהּ חִוְיָא, אָתֵי מֵאוֹרְחָא וְלָאֵי. וּמִגּוֹ תּוֹקְפָא דְשִׁמְשָׁא, עָאל בְּהַהוּא חֲקַל, וִיתֵיב תְּחוֹת אִילָנָא חַד, וְהוּא מִתְרָעֵם לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּמַצְדִּיק עֲלֵיהּ דִּינָא, וַאֲמַר, מָארֵי דְעָלְמָא, גָּלוּי וְיָדוּעַ קַמָּךְ, דַּאֲנָא לָא חַיַּישְׁנָא עָלַי, וְעַל גּוּפָאי, וְעַל מָמוֹנִי כְּלוּם, דְּהָא בְּדִינָא אִתְעֲבֵיד כָּל מַה דְּאִתְעֲבֵיד. אֲבָל אַבָּא וְאִמָּא סָבִין אִית לִי, דְּלֵית לִי בַּמֶּה דַּאֲפַרְנֵס לוֹן, וְעַל דָּא חַיַּישְׁנָא. וְתוּ, עַל כָּל דָּא, צְרוֹרָא חָדָא דְדִינָרִין דְּהֲוָה בְּהַהוּא אַרְנָקָא, דְּחַד מִסְכֵּינָא לְמֶעְבַּד חוּפָּה לִבְרַתֵּיהּ עֲנִיָּיא, מָה יַעֲבֵיד. מָארֵיהּ דְּעָלְמָא, עַל דָּא כָּאִיבְנָא בְּלִבָּאי יַתִּיר.
תרגום
עוֹד הֵם יוֹשְׁבִים, וְהִנֵּה אוֹתוֹ הַיְּהוּדִי, שֶׁגָּזַל אוֹתוֹ הַגּוֹי שֶׁהָרַג אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ, בָּא מִן הַדֶּרֶךְ וְעָיֵף. וּמֵעֹז הַשֶּׁמֶשׁ, נִכְנַס לְאוֹתוֹ הַשָּׂדֶה, וְיָשַׁב תַּחַת אִילָן אֶחָד, וְהוּא מִתְלוֹנֵן אֶל הקב"ה, וּמַצְדִּיק עָלָיו אֶת הַדִּין, וְאוֹמֵר, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, שֶׁאֲנִי אֵינֶנִּי חוֹשֵׁשׁ עָלַי, וְעַל גּוּפִי, וְעַל מָמוֹנִי כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי בְּדִין נַעֲשָׂה כָּל מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה. אֲבָל אָב וְאֵם זְקֵנִים יֵשׁ לִי, וְאֵין לִי בַּמָּה לְפַרְנְסָם, וְעַל כֵּן חוֹשֵׁשׁ אֲנִי. וְעוֹד, עַל כָּל זֹאת, צְרוֹר אֶחָד שֶׁל דִּינָרִים שֶׁהָיָה בְּאוֹתוֹ הָאַרְנָק, שֶׁל עָנִי אֶחָד לַעֲשׂוֹת חֻפָּה לְבִתּוֹ הָעֲנִיָּה, מָה יַעֲשֶׂה? רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַל זֶה כּוֹאֵב לִי בְּלִבִּי יוֹתֵר.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אההוו יתבי, הא ההוא יודאי, דגזל ליה ההוא גוי, דקטליה חויא, אתי מאורחא ולאי. ומגו תוקפא דשמשא, עאל בההוא חקל, ויתיב תחות אילנא חד, והוא מתרעם לקודשא בריך הוא, ומצדיק עליה דינא, ואמר, מארי דעלמא, גלוי וידוע קמך, דאנא לא חיישנא עלי, ועל גופאי, ועל ממוני כלום, דהא בדינא אתעביד כל מה דאתעביד. אבל אבא ואמא סבין אית לי, דלית לי במה דאפרנס לון, ועל דא חיישנא. ותו, על כל דא, צרורא חדא דדינרין דהוה בההוא ארנקא, דחד מסכינא למעבד חופה לברתיה ענייא, מה יעביד. מאריה דעלמא, על דא כאיבנא בלבאי יתיר.
התרגום: עוד הם יושבים, והנה אותו היהודי, שגזל אותו הגוי שהרג אותו הנחש, בא מן הדרך ועיף. ומעז השמש, נכנס לאותו השדה, וישב תחת אילן אחד, והוא מתלונן אל הקב"ה, ומצדיק עליו את הדין, ואומר, רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך, שאני אינני חושש עלי, ועל גופי, ועל ממוני כלום, שהרי בדין נעשה כל מה שנעשה. אבל אב ואם זקנים יש לי, ואין לי במה לפרנסם, ועל כן חושש אני. ועוד, על כל זאת, צרור אחד של דינרים שהיה באותו הארנק, של עני אחד לעשות חפה לבתו העניה, מה יעשה? רבונו של עולם, על זה כואב לי בלבי יותר.