אוצר הנשמות שאינו מתמלא - ותאות הגיהנם הקוראה ׳הב הב׳
זוהר חדש · בלק - שעשוע הצדיקים בגן עדן וכחם של בלק ובלעם ומעשה הנחש · מאמר 68 · פיסקה 7
לשון הזוהר
דְּעַד לָא אִתְבְּרֵי עָלְמָא, כָּל רוּחִין דְּצַדִּיקַיָיא הֲווֹ גְנִיזִין בַּמַּחֲשָׁבָה קַמֵּיהּ, כָּל חַד וְחַד בִּדְיוּקְנֵיהּ. כֵּיוָן דְּצַיֵּיר עָלְמָא, אִתְגַּלְּיָין כָּלְהוֹ, וְקָיְימֵי בִּדְיוּקְנַיְיהוּ קַמֵּיהּ, תַּמָּן בְּרוּמֵי רְקִיעִין. לְבָתַר יָהֵיב לוֹן בְּאוֹצַר חַד, בְּגִנְתָא דְעֵדֶן לְעֵילָא. וְהַהוּא אוֹצָר לָא מַלְיָיא לְעָלְמִין, וְתָדִיר קָרֵי, ׳הָרִאשׁוֹנוֹת הִנֵּה בָאוּ וַחֲדָשׁוֹת אֲנִי מַגִּיד׳. מַאי ׳אֲנִי מַגִּיד׳. אֶלָּא כָּלְהוֹ בִּשְׁמָהָן וְלֵית תֵּאוּבְתָּא וְכִיסוּפָא לְהַהוּא אוֹצָר, אֶלָּא לַאֲרָקָא בֵּיהּ נִשְׁמָתִין. כְמָה דְּגֵיהִנֹּם, לֵית לֵיהּ תֵּאוּבְתָּא, אֶלָּא לְקַבְּלָא נִשְׁמָתִין בֵּיהּ לְאִתְדַּכָּאָה, תַּמָּן, וְכָל יוֹמֵי קָרֵי, הַב הַב. מַאי הַב הַב, אֶלָּא אוֹקִיד אוֹקִיד.
תרגום
שֶׁעַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם, כָּל רוּחוֹת הַצַּדִּיקִים הָיוּ גְּנוּזוֹת בַּמַּחֲשָׁבָה לְפָנָיו, כָּל אַחַת וְאַחַת בִּדְמוּתָהּ. כֵּיוָן שֶׁצִּיֵּר אֶת הָעוֹלָם, נִתְגַּלּוּ כֻּלָּן, וְעוֹמְדוֹת בִּדְמוּתָן לְפָנָיו, שָׁם בְּרוּם הָרְקִיעִים. אַחַר כָּךְ נָתַן אוֹתָן בְּאוֹצָר אֶחָד, בְּגַן עֵדֶן שֶׁלְּמַעְלָה. וְאוֹתוֹ הָאוֹצָר אֵינוֹ מִתְמַלֵּא לְעוֹלָם, וְתָמִיד קוֹרֵא, ׳הָרִאשׁוֹנוֹת הִנֵּה בָאוּ וַחֲדָשׁוֹת אֲנִי מַגִּיד׳ (ישעיה מב, ט) - מַהוּ ׳אֲנִי מַגִּיד׳? אֶלָּא כֻּלָּן בִּשְׁמוֹתֵיהֶן, וְאֵין תַּאֲוָה וּכְסוּפִים לְאוֹתוֹ הָאוֹצָר, אֶלָּא לְהָרִיק בּוֹ נְשָׁמוֹת. כְּמוֹ שֶׁגֵּיהִנֹּם, אֵין לוֹ תַּאֲוָה, אֶלָּא לְקַבֵּל בּוֹ נְשָׁמוֹת לְהִטַּהֵר שָׁם, וְכָל יָמָיו קוֹרֵא, ׳הַב הַב׳. מַהוּ ׳הַב הַב׳? אֶלָּא ׳הַבְעֵר הַבְעֵר׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: דעד לא אתברי עלמא, כל רוחין דצדיקייא הוו גניזין במחשבה קמיה, כל חד וחד בדיוקניה. כיון דצייר עלמא, אתגליין כלהו, וקיימי בדיוקנייהו קמיה, תמן ברומי רקיעין. לבתר יהיב לון באוצר חד, בגנתא דעדן לעילא. וההוא אוצר לא מלייא לעלמין, ותדיר קרי, ׳הראשונות הנה באו וחדשות אני מגיד׳. מאי ׳אני מגיד׳. אלא כלהו בשמהן ולית תאובתא וכיסופא לההוא אוצר, אלא לארקא ביה נשמתין. כמה דגיהנם, לית ליה תאובתא, אלא לקבלא נשמתין ביה לאתדכאה, תמן, וכל יומי קרי, הב הב. מאי הב הב, אלא אוקיד אוקיד.
התרגום: שעד שלא נברא העולם, כל רוחות הצדיקים היו גנוזות במחשבה לפניו, כל אחת ואחת בדמותה. כיון שציר את העולם, נתגלו כלן, ועומדות בדמותן לפניו, שם ברום הרקיעים. אחר כך נתן אותן באוצר אחד, בגן עדן שלמעלה. ואותו האוצר אינו מתמלא לעולם, ותמיד קורא, ׳הראשונות הנה באו וחדשות אני מגיד׳ (ישעיה מב, ט) - מהו ׳אני מגיד׳? אלא כלן בשמותיהן, ואין תאוה וכסופים לאותו האוצר, אלא להריק בו נשמות. כמו שגיהנם, אין לו תאוה, אלא לקבל בו נשמות להטהר שם, וכל ימיו קורא, ׳הב הב׳. מהו ׳הב הב׳? אלא ׳הבער הבער׳.
לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: