ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 68: בלק - שעשוע הצדיקים בגן עדן וכחם של בלק ובלעם ומעשה הנחש › פיסקה 5

שאגת הקול ברקיעים - התעוררות אברהם הזקן ורוח דרום שעם השחר

זוהר חדש · בלק - שעשוע הצדיקים בגן עדן וכחם של בלק ובלעם ומעשה הנחש · מאמר 68 · פיסקה 5

לשון הזוהר

כְדֵין נָפֵיק מִתַּמָּן, וְסָלֵיק וּבָטַשׁ בִּרְקִיעִין, וְשָׁאִיג שְׁאוֹגִין, עַד דְּכָל חֵילֵי שְׁמַיָיא כָּלְהוֹ בְּעִרְבּוּבְיָא. כְּדֵין נָשְׁבָא רוּחָא, וּבָטַשׁ בְּטַרְפִּין דְּהַהוּא אִילָנָא רַבְרְבָא, וְכָל עַנְפִין דִּילֵיהּ בָּטְשִׁין דָּא בְּדָא. וְקָלָא אִיתְעַר מִגּוֹ נוֹפָא דְאִילָנָא וְקָרֵי, ׳זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר׳ (שם קה, טו) ׳אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִצְחָק׳. כֵּיוָן דְּקָלָא דָא אִתְעַר, שָׁמַע אַבְרָהָם סָבָא וְאִיתְעַר, כְּדֵין אִיהוּ רַעֲוָוא דְמַלְכָּא, וְאִתְנַחֵם בַּהֲדֵיהּ. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, אִיתְעַר רוּחָא חָדָא מִסִּטְרָא דְדָרוֹם, וְכָל רְעוּ וְחֶדְוָותָא וְאַסְוָותָא אִיתְעַר בְּעָלְמָא. וּכְדֵין סָלֵיק צַפְרָא, וְרַעֲוָוא אִשְׁתְּכַח, וְנַיְיחָא אִיהוּ לְכָל אֲסִירֵי מַלְכָּא דְּאִינוּן בְּבֵי מַרְעַיְיהוּ. זַכָּאָה עַמָּא, דְּיָכְלִין לְמִנְדַע מֵרָזִין טְמִירִין, סְתִימִין דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא.

תרגום

אָז יוֹצֵא מִשָּׁם, וְעוֹלֶה וּפוֹגֵעַ בָּרְקִיעִים, וְשׁוֹאֵג שְׁאָגוֹת, עַד שֶׁכָּל צִבְאוֹת הַשָּׁמַיִם כֻּלָּם בְּעִרְבּוּבְיָה. אָז נוֹשֶׁבֶת רוּחַ, וּפוֹגַעַת בֶּעָלִים שֶׁל אוֹתוֹ הָאִילָן הַגָּדוֹל, וְכָל עֲנָפָיו נוֹגְעִים זֶה בָּזֶה. וְקוֹל מִתְעוֹרֵר מִתּוֹךְ צַמֶּרֶת הָאִילָן וְקוֹרֵא, ׳זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר׳ (שם קה, טו) ׳אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִצְחָק׳ (דברי הימים א טז, טז) - כֵּיוָן שֶׁקּוֹל זֶה מִתְעוֹרֵר, שׁוֹמֵעַ אַבְרָהָם הַזָּקֵן וּמִתְעוֹרֵר, אָז זֶהוּ רְצוֹן הַמֶּלֶךְ, וּמִתְנַחֵם עִמּוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, מִתְעוֹרֶרֶת רוּחַ אַחַת מִצַּד דָּרוֹם, וְכָל רָצוֹן וְשִׂמְחָה וּרְפוּאָה מִתְעוֹרְרִים בָּעוֹלָם. וְאָז עוֹלֶה הַשַּׁחַר, וְהָרָצוֹן נִמְצָא, וְנַחַת הוּא לְכָל אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ הַנְּתוּנִים בְּבֵית חָלְיָם. אַשְׁרֵי הָעָם, הַיְּכוֹלִים לָדַעַת מִן הָרָזִים הַטְּמוּנִים, הַסְּתוּמִים, שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כדין נפיק מתמן, וסליק ובטש ברקיעין, ושאיג שאוגין, עד דכל חילי שמייא כלהו בערבוביא. כדין נשבא רוחא, ובטש בטרפין דההוא אילנא רברבא, וכל ענפין דיליה בטשין דא בדא. וקלא איתער מגו נופא דאילנא וקרי, ׳זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור׳ (שם קה, טו) ׳אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק׳. כיון דקלא דא אתער, שמע אברהם סבא ואיתער, כדין איהו רעווא דמלכא, ואתנחם בהדיה. בההיא שעתא, איתער רוחא חדא מסטרא דדרום, וכל רעו וחדוותא ואסוותא איתער בעלמא. וכדין סליק צפרא, ורעווא אשתכח, ונייחא איהו לכל אסירי מלכא דאינון בבי מרעייהו. זכאה עמא, דיכלין למנדע מרזין טמירין, סתימין דמלכא קדישא.

התרגום: אז יוצא משם, ועולה ופוגע ברקיעים, ושואג שאגות, עד שכל צבאות השמים כלם בערבוביה. אז נושבת רוח, ופוגעת בעלים של אותו האילן הגדול, וכל ענפיו נוגעים זה בזה. וקול מתעורר מתוך צמרת האילן וקורא, ׳זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור׳ (שם קה, טו) ׳אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק׳ (דברי הימים א טז, טז) - כיון שקול זה מתעורר, שומע אברהם הזקן ומתעורר, אז זהו רצון המלך, ומתנחם עמו. באותה שעה, מתעוררת רוח אחת מצד דרום, וכל רצון ושמחה ורפואה מתעוררים בעולם. ואז עולה השחר, והרצון נמצא, ונחת הוא לכל אסירי המלך הנתונים בבית חלים. אשרי העם, היכולים לדעת מן הרזים הטמונים, הסתומים, של המלך הקדוש.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים