ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 68: בלק - שעשוע הצדיקים בגן עדן וכחם של בלק ובלעם ומעשה הנחש › פיסקה 20

סימני הנחש שמסר לו אביו - שאין החיה שבה בריקנות בלא כפר

זוהר חדש · בלק - שעשוע הצדיקים בגן עדן וכחם של בלק ובלעם ומעשה הנחש · מאמר 68 · פיסקה 20

לשון הזוהר

אֲמָרוּ חַבְרַיָיא לְרַבִּי אֶלְעָזָר, בַּמֶּה יָדַעְתְּ. אֲמַר לוֹן, סִימָנָא יְהַב לִי אַבָּא וַאֲנָא אִשְׁתְּמוֹדַעְנָא בֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ, תֵּינַח חִיוְיָא, דְּאִשְׁתְּמוֹדַעְתְּ בֵּיהּ. הַהוּא דְּאִתְנַחֵם וְתָב מֵחוֹבֵיהּ, בַּמֶּה יְדַעְתְּ. אֲמַר לוֹן, כַּד הֲוָה אָזֵיל הַהוּא חִיוְיָא, קַשְׂקַשׂוֹי הֲווֹ סָלְקִין, וּזְנָבֵיהּ זָקֵיף, וְאִיהוּ דְּאָזַל בִּבְהִילוּ. רוּחָא אַחֲרָא הֲוָה אָזֵיל לְקִבְלֵיהּ, וַהֲוָה קָארֵי קַמֵּיהּ, תּוּב מֵאוֹרְחָךְ, דְּהָא תָּב מֵחוֹבֵיהּ וְאִתְנַחֵם הַהוּא בַּר נָשׁ. וְהַהוּא חִיוְיָא בִּישָׁא לָא הֲוָה אָצֵית, עַד דְּיִתְּנוּן לֵיהּ כּוֹפֶר בְּאַתְרֵיהּ דְּהַהוּא בַּר נָשׁ דְּאִתְחַיָּיב קְטִילָא וְתָב מֵאוֹרְחֵיהּ וְאִתְנַחֵם. דְּכָךְ אוֹרְחוֹי דְּחֵיוָא עֵילָא וְתַתָּא, כֵּיוָן דְּאִתְיְהֵיב לֵיהּ רְשׁוּ, לָא תָּב, עַד דְּאַשְׁלֵים הַהוּא דִינָא בִּישָׁא דְּאִתְיְהֵיב לֵיהּ רְשׁוּ לְמֶעְבַּד, אוֹ דְּיִתְּנוּן לֵיהּ בְּאַתְרֵיהּ חַיָּיבָא אָחֳרָא בְּכוֹפְרָא, דְּהָא בְּרֵיקַנְיָיא לָא יִפּוֹק, כֵּיוָן דְּאִתְיְהֵיב לֵיהּ רְשׁוּ.

תרגום

אָמְרוּ הַחֲבֵרִים לְרַבִּי אֶלְעָזָר, בַּמָּה יָדַעְתָּ? אָמַר לָהֶם, סִימָן נָתַן לִי אַבָּא וַאֲנִי מַכִּיר בּוֹ. אָמַר לוֹ, נִיחָא הַנָּחָשׁ, שֶׁהִכַּרְתָּ בּוֹ. אוֹתוֹ שֶׁהִתְנַחֵם וְשָׁב מֵחֶטְאוֹ, בַּמָּה יָדַעְתָּ? אָמַר לָהֶם, כְּשֶׁהָיָה הוֹלֵךְ אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ, קַשְׂקַשָּׂיו הָיוּ עוֹלִים, וּזְנָבוֹ זָקוּף, וְהוּא הוֹלֵךְ בִּמְהִירוּת. רוּחַ אַחֶרֶת הָיְתָה הוֹלֶכֶת לְקִרְאתוֹ, וְהָיְתָה קוֹרֵאת לְפָנָיו, שׁוּב מִדַּרְכְּךָ, שֶׁהֲרֵי שָׁב מֵחֶטְאוֹ וְהִתְנַחֵם אוֹתוֹ הָאָדָם. וְאוֹתוֹ הַנָּחָשׁ הָרָע לֹא הָיָה שׁוֹמֵעַ, עַד שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ כֹּפֶר בִּמְקוֹם אוֹתוֹ הָאָדָם שֶׁנִּתְחַיֵּב הֲרִיגָה וְשָׁב מִדַּרְכּוֹ וְהִתְנַחֵם. שֶׁכָּךְ דַּרְכֵי הַחַיָּה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, כֵּיוָן שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת, אֵינָהּ שָׁבָה, עַד שֶׁתַּשְׁלִים אֶת אוֹתוֹ הַדִּין הָרָע שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לַעֲשׂוֹת, אוֹ שֶׁיִּתְּנוּ לָהּ בִּמְקוֹמוֹ חַיָּב אַחֵר בְּכֹפֶר, שֶׁהֲרֵי בְּרֵיקָנוּת לֹא תֵּצֵא, כֵּיוָן שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמרו חברייא לרבי אלעזר, במה ידעת. אמר לון, סימנא יהב לי אבא ואנא אשתמודענא ביה. אמר ליה, תינח חיויא, דאשתמודעת ביה. ההוא דאתנחם ותב מחוביה, במה ידעת. אמר לון, כד הוה אזיל ההוא חיויא, קשקשוי הוו סלקין, וזנביה זקיף, ואיהו דאזל בבהילו. רוחא אחרא הוה אזיל לקבליה, והוה קארי קמיה, תוב מאורחך, דהא תב מחוביה ואתנחם ההוא בר נש. וההוא חיויא בישא לא הוה אצית, עד דיתנון ליה כופר באתריה דההוא בר נש דאתחייב קטילא ותב מאורחיה ואתנחם. דכך אורחוי דחיוא עילא ותתא, כיון דאתיהיב ליה רשו, לא תב, עד דאשלים ההוא דינא בישא דאתיהיב ליה רשו למעבד, או דיתנון ליה באתריה חייבא אחרא בכופרא, דהא בריקנייא לא יפוק, כיון דאתיהיב ליה רשו.

התרגום: אמרו החברים לרבי אלעזר, במה ידעת? אמר להם, סימן נתן לי אבא ואני מכיר בו. אמר לו, ניחא הנחש, שהכרת בו. אותו שהתנחם ושב מחטאו, במה ידעת? אמר להם, כשהיה הולך אותו הנחש, קשקשיו היו עולים, וזנבו זקוף, והוא הולך במהירות. רוח אחרת היתה הולכת לקראתו, והיתה קוראת לפניו, שוב מדרכך, שהרי שב מחטאו והתנחם אותו האדם. ואותו הנחש הרע לא היה שומע, עד שיתנו לו כפר במקום אותו האדם שנתחיב הריגה ושב מדרכו והתנחם. שכך דרכי החיה למעלה ולמטה, כיון שנתנה לה רשות, אינה שבה, עד שתשלים את אותו הדין הרע שנתנה לה רשות לעשות, או שיתנו לה במקומו חיב אחר בכפר, שהרי בריקנות לא תצא, כיון שנתנה לה רשות.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים