ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 66: חקת בהמשכו - שמן הטוב בימין אברהם ושבח המטרוניתא למלך העליון › פיסקה 14

׳שחורה אני ונאוה׳ - חרב הדין שנעשית ׳דבר אמת׳ וענוה ראש לצדק

זוהר חדש · חקת בהמשכו - שמן הטוב בימין אברהם ושבח המטרוניתא למלך העליון · מאמר 66 · פיסקה 14

לשון הזוהר

וַהֲהָרְךָ ׳צְלַח רְכַב עַל דְּבַר אֱמֶת וְעַנְוָה צֶדֶק׳, לָקֳבֵיל דָּא, שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה. בְּקַדְמִיתָא כַּד אִתְקְרִיאַת חֶרֶב לְמֵידַן עָלְמָא, אִיתְקְרֵי שְׁחוֹרָה וַדַּאי. וְהַשְׁתָּא כַּד אִתְקְרֵיבַת לְעֵילָא בַּעֲנָוָה, אִתְקְרֵי נָאוָה. נָאוָה וַדַּאי בְּכוֹלָא. בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם, אִינוּן תְּרֵיסַר חִיוָן עִילָאִין רַבְרְבָן דְּאִקְרוּן הָכֵי, וְכָלְהוֹ בִּשְׁלִימוּ. עַל דַּהֲווֹ הַשְׁתָּא בְּגָלוּתָא כְּאָהֳלֵי קֵדָר, אִתְהַדְּרוּ אִינוּן הַשְׁתָּא כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה וַדַּאי. וְתָּא חֲזֵי, כֵּיוָן דְּהַהִיא חַרְבָּא אִסְתַּחֲרַת מִדִּין דְּהֲוָה בָהּ, דְּאַכְשְׁרוּ בְּנֵי עָלְמָא עוֹבָדַיְיהוּ. אִתְעֲבִידַת דָּבָר, דְּבַר אֱמֶת, וְאִתְחַבָּרַת בֶּאֱמֶת. וֶאֱמֶת בַּעֲנָוָה. וּכְדֵין צֶדֶק בְּכֹלָא וְכוֹלָא חַד. סוֹפָא בְּרֵישָׁא דְּבַר אֱמֶת. אֱמֶת בְּרֵישָׁא, דִּכְתִיב (תהילים קי״ט:ק״ס) רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת. רֵישָׁא דְּהַהוּא דְּאִקְרֵי דְּבָרְךָ, סֵיפָא דְדַרְגִּין, אֱמֶת אִקְרֵי. רֵישָׁא בְּסוֹפָא, עֲנָוָה צֶדֶק בְּלָא פִּירוּדָא, אִתְכְּלִילוּ וְאִתְחַבָּרוּ בְּכוֹלָא. עֲנָוָה רֵישָׁא, צֶדֶק סוֹפָא, (משלי כ״ב:ד׳) עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה'.

תרגום

וַ ׳הֲדָרְךָ, צְלַח רְכַב עַל דְּבַר אֱמֶת וְעַנְוָה צֶדֶק׳ - כְּנֶגֶד זֶה, ׳שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה׳. בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁנִּקְרֵאת חֶרֶב לָדוּן אֶת הָעוֹלָם, נִקְרֵאת ׳שְׁחוֹרָה׳ וַדַּאי. וְעַתָּה כְּשֶׁקָּרְבָה לְמַעְלָה בַּעֲנָוָה, נִקְרֵאת ׳נָאוָה׳. ׳נָאוָה׳ וַדַּאי בַּכֹּל. ׳בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם׳, אוֹתָן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַיּוֹת עֶלְיוֹנוֹת גְּדוֹלוֹת הַנִּקְרָאוֹת כָּךְ, וְכֻלָּן בִּשְׁלֵמוּת. עַל שֶׁהָיוּ עַתָּה בַּגָּלוּת ׳כְּאָהֳלֵי קֵדָר׳, חָזְרוּ הֵן עַתָּה ׳כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה׳ וַדַּאי. וּבוֹא וּרְאֵה, כֵּיוָן שֶׁחֶרֶב זוֹ הִסְתּוֹבְבָה מִן הַדִּין שֶׁהָיָה בָּהּ, שֶׁהִכְשִׁירוּ בְּנֵי הָעוֹלָם אֶת מַעֲשֵׂיהֶם. נַעֲשֵׂית ׳דָּבָר׳, ׳דְּבַר אֱמֶת׳, וְהִתְחַבְּרָה בֶּאֱמֶת. וֶאֱמֶת בַּעֲנָוָה. וְאָז צֶדֶק בַּכֹּל וְהַכֹּל אֶחָד. הַסּוֹף בָּרֹאשׁ שֶׁל ׳דְּבַר אֱמֶת׳. אֱמֶת בָּרֹאשׁ, שֶׁכָּתוּב (תהילים קי״ט:ק״ס) ׳רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת׳. רֹאשׁ שֶׁל אוֹתוֹ הַנִּקְרָא ׳דְּבָרְךָ׳, סוֹף הַדְּרָגוֹת, ׳אֱמֶת׳ נִקְרָא. רֹאשׁ בַּסּוֹף, עֲנָוָה וְצֶדֶק בְּלֹא פֵּרוּד, נִכְלְלוּ וְהִתְחַבְּרוּ בַּכֹּל. עֲנָוָה רֹאשׁ, צֶדֶק סוֹף, (משלי כ״ב:ד׳) ׳עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה'׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וההרך ׳צלח רכב על דבר אמת וענוה צדק׳, לקביל דא, שחורה אני ונאוה. בקדמיתא כד אתקריאת חרב למידן עלמא, איתקרי שחורה ודאי. והשתא כד אתקריבת לעילא בענוה, אתקרי נאוה. נאוה ודאי בכולא. בנות ירושלים, אינון תריסר חיון עילאין רברבן דאקרון הכי, וכלהו בשלימו. על דהוו השתא בגלותא כאהלי קדר, אתהדרו אינון השתא כיריעות שלמה ודאי. ותא חזי, כיון דההיא חרבא אסתחרת מדין דהוה בה, דאכשרו בני עלמא עובדייהו. אתעבידת דבר, דבר אמת, ואתחברת באמת. ואמת בענוה. וכדין צדק בכלא וכולא חד. סופא ברישא דבר אמת. אמת ברישא, דכתיב (תהילים קי״ט:ק״ס) ראש דברך אמת. רישא דההוא דאקרי דברך, סיפא דדרגין, אמת אקרי. רישא בסופא, ענוה צדק בלא פירודא, אתכלילו ואתחברו בכולא. ענוה רישא, צדק סופא, (משלי כ״ב:ד׳) עקב ענוה יראת ה'.

התרגום: ו ׳הדרך, צלח רכב על דבר אמת וענוה צדק׳ - כנגד זה, ׳שחורה אני ונאוה׳. בתחלה כשנקראת חרב לדון את העולם, נקראת ׳שחורה׳ ודאי. ועתה כשקרבה למעלה בענוה, נקראת ׳נאוה׳. ׳נאוה׳ ודאי בכל. ׳בנות ירושלים׳, אותן שתים עשרה חיות עליונות גדולות הנקראות כך, וכלן בשלמות. על שהיו עתה בגלות ׳כאהלי קדר׳, חזרו הן עתה ׳כיריעות שלמה׳ ודאי. ובוא וראה, כיון שחרב זו הסתובבה מן הדין שהיה בה, שהכשירו בני העולם את מעשיהם. נעשית ׳דבר׳, ׳דבר אמת׳, והתחברה באמת. ואמת בענוה. ואז צדק בכל והכל אחד. הסוף בראש של ׳דבר אמת׳. אמת בראש, שכתוב (תהילים קי״ט:ק״ס) ׳ראש דברך אמת׳. ראש של אותו הנקרא ׳דברך׳, סוף הדרגות, ׳אמת׳ נקרא. ראש בסוף, ענוה וצדק בלא פרוד, נכללו והתחברו בכל. ענוה ראש, צדק סוף, (משלי כ״ב:ד׳) ׳עקב ענוה יראת ה'׳.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: