ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 65: חקת בהמשכו - מנחת יוסף המגנה בגלות ותקון הכלה עד ׳ישקני מנשיקות פיהו׳ › פיסקה 8

׳ותרב משאת בנימין׳ - חמשים הברכות שקבל בהיות השכינה בחלקו

זוהר חדש · חקת בהמשכו - מנחת יוסף המגנה בגלות ותקון הכלה עד ׳ישקני מנשיקות פיהו׳ · מאמר 65 · פיסקה 8

לשון הזוהר

וְעַל דָּא (בראשית מ״ג:כ״ה) ׳וַיָּכִינוּ אֶת הַמִּנְחָה׳, כְּדֵין ׳וַיִּשָׂא מַשְׂאֹת׳, פָּלִיג לוֹן חוּלָקֵיהוֹן. וּמֵאָן אֲתַר יָהֵיב לוֹן, ׳מֵאֵת פָּנָיו׳, דָּא הַאי כּוּרְסַיָיא, דִּמְזוֹנָא דְּכוֹלָא בֵּיהּ. (שם) ׳וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִין׳, מַאי טַעְמָא, בְּגִין דִּשְׁכִינְתָּא בְּחוּלָקֵיהּ. ׳מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת׳ - תָּא חֲזֵי, הַאי ה' בַּתְרָאָה, אִקְרֵי כַּלָּה, כַּד אִתְחַבַּר כָּ"ל עִמָּהּ, לָא אִתְיַיְשְׁבוּ אֶלָּא בְּחוּלָקָא דְּבִנְיָמִין. וְעַל דָּא ׳חָמֵשׁ יָדוֹת׳ קַבֵּיל, כַּד קַבֵּיל הַאי ה' דְּאִקְרֵי מִנְחָה בְּחוּלָקֵיהּ. וְכָל חַמְשִׁין בִּרְכָאן, דְּאַתְיָין מִכָּ"ל לְהַאי כַּלָּ"ה, קַבֵּיל בִּנְיָמִין. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּאִיהוּ זְעֵירָא דְּכָלְהוֹ.

תרגום

וְעַל כֵּן (בראשית מ״ג:כ״ה) ׳וַיָּכִינוּ אֶת הַמִּנְחָה׳, אָז ׳וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת׳ - חִלֵּק לָהֶם אֶת חֶלְקֵיהֶם. וּמֵאֵיזֶה מָקוֹם נָתַן לָהֶם? ׳מֵאֵת פָּנָיו׳ - זֶה הַכִּסֵּא הַזֶּה, שֶׁמְּזוֹנוֹת הַכֹּל בּוֹ. (שם) ׳וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִין׳ - מַה טַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהַשְּׁכִינָה בְּחֶלְקוֹ. ׳מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת׳ (בראשית מג, לד) - בּוֹא וּרְאֵה, ה"א הָאַחֲרוֹנָה הַזֹּאת נִקְרֵאת כַּלָּה, וּכְשֶׁמִּתְחַבֵּר ׳כָּל׳ עִמָּהּ, אֵינָם מִתְיַשְּׁבִים אֶלָּא בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין. וְעַל כֵּן ׳חָמֵשׁ יָדוֹת׳ קִבֵּל, כְּשֶׁקִּבְּלָה ה"א זוֹ הַנִּקְרֵאת מִנְחָה אֶת חֶלְקָהּ. וְכָל חֲמִשִּׁים הַבְּרָכוֹת, הַבָּאוֹת ׳מִכָּל׳ אֶל ׳הכַּלָּה׳ הַזֹּאת, קִבֵּל בִּנְיָמִין. מַה טַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהוּא הַקָּטָן מִכֻּלָּם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ועל דא (בראשית מ״ג:כ״ה) ׳ויכינו את המנחה׳, כדין ׳וישא משאת׳, פליג לון חולקיהון. ומאן אתר יהיב לון, ׳מאת פניו׳, דא האי כורסייא, דמזונא דכולא ביה. (שם) ׳ותרב משאת בנימין׳, מאי טעמא, בגין דשכינתא בחולקיה. ׳ממשאת כלם חמש ידות׳ - תא חזי, האי ה' בתראה, אקרי כלה, כד אתחבר כ"ל עמה, לא אתיישבו אלא בחולקא דבנימין. ועל דא ׳חמש ידות׳ קביל, כד קביל האי ה' דאקרי מנחה בחולקיה. וכל חמשין ברכאן, דאתיין מכ"ל להאי כל"ה, קביל בנימין. מאי טעמא, בגין דאיהו זעירא דכלהו.

התרגום: ועל כן (בראשית מ״ג:כ״ה) ׳ויכינו את המנחה׳, אז ׳וישא משאת׳ - חלק להם את חלקיהם. ומאיזה מקום נתן להם? ׳מאת פניו׳ - זה הכסא הזה, שמזונות הכל בו. (שם) ׳ותרב משאת בנימין׳ - מה טעם? משום שהשכינה בחלקו. ׳ממשאת כלם חמש ידות׳ (בראשית מג, לד) - בוא וראה, ה"א האחרונה הזאת נקראת כלה, וכשמתחבר ׳כל׳ עמה, אינם מתישבים אלא בחלקו של בנימין. ועל כן ׳חמש ידות׳ קבל, כשקבלה ה"א זו הנקראת מנחה את חלקה. וכל חמשים הברכות, הבאות ׳מכל׳ אל ׳הכלה׳ הזאת, קבל בנימין. מה טעם? משום שהוא הקטן מכלם.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים