שבת הנקראת ׳כל׳ - ׳אפריון עשה לו המלך שלמה׳ בתקוני האבות
זוהר חדש · חקת בהמשכו - מנחת יוסף המגנה בגלות ותקון הכלה עד ׳ישקני מנשיקות פיהו׳ · מאמר 65 · פיסקה 7
לשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, הַאי שַׁבָּת כָּ"ל אִיקְרֵי. בְּגִין דְּחַמְשִׁין תַּרְעִין בֵּיהּ אִתְפַּתְּחִין וְאִיתְעַר. וְכַד הַאי כָּל אִתְעַר לְכַלָּה, כְּדֵין אִימָא עִילָאָה אַלְבֵּישַׁת לֵיהּ גְּבוּרָן עִילָאִין, וְאִיתְעָרוּ רַחֲמִין בְּעָלְמִין, וְתִיקוּנָא עִילָאָה אִתְתַּקַּן. וְהוּא, הַהוּא אַפִּרְיוֹן. וְעַל דָּא כְּתִיב (שיר השירים ג׳:ט׳) ׳אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלמֹה׳. דָּא תִּיקוּנִין דְּעָלְמָא. ׳עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף׳, דָּא אַבְרָהָם. ׳רְפִידָתוֹ זָהָב׳, דָּא יִצְחָק. ׳מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן׳, דָּא יַעֲקֹב, כָּלֵיל תְּרֵין סִטְרִין. דְּרָכֵיב עַל כּוּרְסַיָּיא, דְּאִקְרֵי אַהֲבָה זוּטָא. דָּבָר אַחֵר, ׳תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה׳, דָּא אַהֲבָה רַבָּה, דְּאִיהִי פְּנִימָאָה. מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם, כַּד אַתְקִינוּ לְהַאי מִנְחָה, דְּאַנְהֵיר לָהּ שִׁמְשָׁא.
תרגום
וּבוֹא וּרְאֵה, שַׁבָּת זוֹ ׳כָּל׳ נִקְרֵאת. מִשּׁוּם שֶׁחֲמִשִּׁים שְׁעָרִים בָּהּ נִפְתָּחִים וּמִתְעוֹרְרִים. ׳וּכְשֶׁכָּל׳ זֶה מִתְעוֹרֵר אֶל הַכַּלָּה, אָז הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה מַלְבִּישָׁה אוֹתוֹ גְּבוּרוֹת עֶלְיוֹנוֹת, וּמִתְעוֹרְרִים רַחֲמִים בָּעוֹלָמוֹת, וְהַתִּקּוּן הָעֶלְיוֹן מִתְתַּקֵּן. וְהוּא, אוֹתוֹ הָאַפִּרְיוֹן. וְעַל כֵּן כָּתוּב (שיר השירים ג׳:ט׳) ׳אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלמֹה׳ (שיר השירים ג, ט) - אֵלֶּה תִּקּוּנֵי הָעוֹלָם. ׳עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף׳ - זֶה אַבְרָהָם. ׳רְפִידָתוֹ זָהָב׳ - זֶה יִצְחָק. ׳מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן׳ - זֶה יַעֲקֹב, הַכּוֹלֵל שְׁנֵי הַצְּדָדִים, הָרוֹכֵב עַל כִּסֵּא הַנִּקְרָא אַהֲבָה קְטַנָּה. דָּבָר אַחֵר, ׳תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה׳ - זוֹ אַהֲבָה רַבָּה, שֶׁהִיא פְּנִימִית. ׳מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם׳, כְּשֶׁתִּקְּנוּ אֶת הַמִּנְחָה הַזֹּאת, שֶׁמֵּאִיר לָהּ הַשֶּׁמֶשׁ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ותא חזי, האי שבת כ"ל איקרי. בגין דחמשין תרעין ביה אתפתחין ואיתער. וכד האי כל אתער לכלה, כדין אימא עילאה אלבישת ליה גבורן עילאין, ואיתערו רחמין בעלמין, ותיקונא עילאה אתתקן. והוא, ההוא אפריון. ועל דא כתיב (שיר השירים ג׳:ט׳) ׳אפריון עשה לו המלך שלמה׳. דא תיקונין דעלמא. ׳עמודיו עשה כסף׳, דא אברהם. ׳רפידתו זהב׳, דא יצחק. ׳מרכבו ארגמן׳, דא יעקב, כליל תרין סטרין. דרכיב על כורסייא, דאקרי אהבה זוטא. דבר אחר, ׳תוכו רצוף אהבה׳, דא אהבה רבה, דאיהי פנימאה. מבנות ירושלים, כד אתקינו להאי מנחה, דאנהיר לה שמשא.
התרגום: ובוא וראה, שבת זו ׳כל׳ נקראת. משום שחמשים שערים בה נפתחים ומתעוררים. ׳וכשכל׳ זה מתעורר אל הכלה, אז האם העליונה מלבישה אותו גבורות עליונות, ומתעוררים רחמים בעולמות, והתקון העליון מתתקן. והוא, אותו האפריון. ועל כן כתוב (שיר השירים ג׳:ט׳) ׳אפריון עשה לו המלך שלמה׳ (שיר השירים ג, ט) - אלה תקוני העולם. ׳עמודיו עשה כסף׳ - זה אברהם. ׳רפידתו זהב׳ - זה יצחק. ׳מרכבו ארגמן׳ - זה יעקב, הכולל שני הצדדים, הרוכב על כסא הנקרא אהבה קטנה. דבר אחר, ׳תוכו רצוף אהבה׳ - זו אהבה רבה, שהיא פנימית. ׳מבנות ירושלים׳, כשתקנו את המנחה הזאת, שמאיר לה השמש.
מן המפרשים
מקדש מלך: מן המקבילה בתרומה מאמר ה, ז (קכח.) - התאמה חלקית דאיהו שבת נ"ב בינה נייחא דכולא תיאובת' וכו' כפל ג' לשונות אלו לפי שנ' כלים יש במ' חיצוניים אמצעים פנימיים. ובעיבור א'. באים מוחין מכלים החיצונים דאימא לכלים החיצונים דזעיר ומשם…
אור החמה: מן המקבילה בתרומה מאמר ה, ז (קכח.) - התאמה חלקית תיאובתא דכלא. כל העולמות מתאוים ליום זה וזהו חמדת ימים אותו קראת. דבקותא דכלהו כל העולמות נכללים זה בזה עשיה ביצירה ויצירה בבריאה ובריאה באצילות והאצילות בעצמו נכללים זה בזה עד…
הסולם: מן המקבילה בתרומה מאמר ה, ז (קכח.) - התאמה חלקית כדין אתקדש האי וכו': אז נתקדש אפריון הזה בקדושות עליונות, ונתעטר בעטרותיו, עד שעלה בעלית עטרת המנוחה, ונקרא שם עליון, שם קדוש, שהוא שבת. מנוחת הכל תאות הכל, דבקות הכל, שלמעלה…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: