ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 65: חקת בהמשכו - מנחת יוסף המגנה בגלות ותקון הכלה עד ׳ישקני מנשיקות פיהו׳ › פיסקה 5

המנחה שירדה עמם לגלות - ׳מן העבדה׳ שהיא תפלה וקיום העולם

זוהר חדש · חקת בהמשכו - מנחת יוסף המגנה בגלות ותקון הכלה עד ׳ישקני מנשיקות פיהו׳ · מאמר 65 · פיסקה 5

לשון הזוהר

וְתָּא חֲזֵי, אִלְמָלֵא הַהוּא מִנְחָה דְּנָחֲתָא עִמְּהוֹן, וּבָעְיָא עֲלֵיהוֹן רַחֲמִין, לָא נַפְקֵי מִתַּמָּן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שמות ב׳:כ״ג) ׳וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבוֹדָה׳. הָאֱלֹהִים: דָּא אִימָא עִילָאָה. ׳מִן הָעֲבוֹדָה׳: דָּא מִנְחָה, דְּאִיהִי עֲבוֹדָה וְאִיהִי מְצַלְּאָה עַל בְּנָהָא, כְּמָה דְאַתְּ ׳אָמֵר (תהילים ק״ט:ד׳) וַאֲנִי׳ תְפִלָּה. וְאִקְרֵי עֲבוֹדָה, בְּגִין דְּהִיא גַּן עֵדֶן, וְאִצְטְרִיךְ לְמִפְלְחָה. וְאִיהִי קִיּוּמָא דְּעָלְמָא. וְעַל דָּא אִיתְעָרוּ חַבְרַיָיא, עַל תְּלַת מִלִּין עַלְמָא מִתְקַיִּים, עַל הַתּוֹרָה, דָּא יַעֲקֹב. עַל הָעֲבוֹדָה, דָּא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים, דָּא אַבְרָהָם. דָּבָר אַחֵר, עֲבוֹדָה, דָּא יִצְחָק, וְכוֹלָא חַד.

תרגום

וּבוֹא וּרְאֵה, אִלְמָלֵא אוֹתָהּ הַמִּנְחָה שֶׁיָּרְדָה עִמָּם, וּמְבַקֶּשֶׁת עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, לֹא הָיוּ יוֹצְאִים מִשָּׁם. זֶה שֶׁכָּתוּב, (שמות ב׳:כ״ג) ׳וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבוֹדָה׳ (שמות ב, כג) - ׳הָאֱלֹהִים׳ - זוֹ הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה. ׳מִן הָעֲבֹדָה׳ - זוֹ הַמִּנְחָה, שֶׁהִיא עֲבוֹדָה וְהִיא מִתְפַּלֶּלֶת עַל בָּנֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר (תהילים ק״ט:ד׳) ׳וַאֲנִי תְפִלָּה׳. וְנִקְרֵאת עֲבוֹדָה, מִשּׁוּם שֶׁהִיא גַּן עֵדֶן, וְצָרִיךְ לְעָבְדָהּ. וְהִיא קִיּוּם הָעוֹלָם. וְעַל כֵּן עוֹרְרוּ הַחֲבֵרִים, עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה - זֶה יַעֲקֹב. עַל הָעֲבוֹדָה - זוֹ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים - זֶה אַבְרָהָם. דָּבָר אַחֵר, עֲבוֹדָה - זֶה יִצְחָק, וְהַכֹּל אֶחָד.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ותא חזי, אלמלא ההוא מנחה דנחתא עמהון, ובעיא עליהון רחמין, לא נפקי מתמן. הדא הוא דכתיב, (שמות ב׳:כ״ג) ׳ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה׳. האלהים: דא אימא עילאה. ׳מן העבודה׳: דא מנחה, דאיהי עבודה ואיהי מצלאה על בנהא, כמה דאת ׳אמר (תהילים ק״ט:ד׳) ואני׳ תפלה. ואקרי עבודה, בגין דהיא גן עדן, ואצטריך למפלחה. ואיהי קיומא דעלמא. ועל דא איתערו חברייא, על תלת מלין עלמא מתקיים, על התורה, דא יעקב. על העבודה, דא תורה שבעל פה. ועל גמילות חסדים, דא אברהם. דבר אחר, עבודה, דא יצחק, וכולא חד.

התרגום: ובוא וראה, אלמלא אותה המנחה שירדה עמם, ומבקשת עליהם רחמים, לא היו יוצאים משם. זה שכתוב, (שמות ב׳:כ״ג) ׳ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה׳ (שמות ב, כג) - ׳האלהים׳ - זו האם העליונה. ׳מן העבדה׳ - זו המנחה, שהיא עבודה והיא מתפללת על בניה, כמו שאתה אומר (תהילים ק״ט:ד׳) ׳ואני תפלה׳. ונקראת עבודה, משום שהיא גן עדן, וצריך לעבדה. והיא קיום העולם. ועל כן עוררו החברים, על שלשה דברים העולם עומד, על התורה - זה יעקב. על העבודה - זו תורה שבעל פה. ועל גמילות חסדים - זה אברהם. דבר אחר, עבודה - זה יצחק, והכל אחד.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים