׳טוב׳ ולא ׳טובים׳ בימי דוד - ׳כי טובים דודיך מיין׳ משהתחבר הקול
זוהר חדש · חקת בהמשכו - מנחת יוסף המגנה בגלות ותקון הכלה עד ׳ישקני מנשיקות פיהו׳ · מאמר 65 · פיסקה 21
לשון הזוהר
אֲבָל הַשְׁתָּא בְּיוֹמֵי דְדָוִד, עַד כְּדֵין לָא יָתְבָא בְּאִשְׁתַּלָּמוּתָא, בְּגִין כָּךְ רָחַשׁ לִבִּי וַדַּאי הַהוּא דָּבָר טוֹב. הַשְׁתָּא טוֹב, וְלֹא טוֹבִים. כֵּיוָן דְּאִתְחַבַּר קוֹל עִמָּהּ, כְּדֵין טוֹבִים וַדַּאי בְּכוֹלָא. צַדִּיק טוֹב אִקְּרֵי, דִּכְתִיב, ׳אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב׳ (ישעיה ג). אוּף אִיהִי אִתְקְרִיאַת טוֹבָה, (קהלת ז) טוֹבָה חָכְמָה. וְכַד אִיתְקְרִיבוּ אִתְחַבָּרוּ כַּחֲדָא בְּאִינוּן נְשִׁיקִין, כְּדֵין (שיר השירים א׳:ב׳) ׳כִּי טוֹבִים דּוֹדֶיךָ מִיָּיִן׳, אִינוּן דּוֹדִים תַּרְוַויְיהוּ כַּחֲדָא.
תרגום
אֲבָל עַתָּה בִּימֵי דָּוִד, עַד אָז לֹא יָשְׁבָה בִּשְׁלֵמוּתָהּ, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳רָחַשׁ לִבִּי׳ וַדַּאי אוֹתוֹ ׳דָּבָר טוֹב׳. עַתָּה ׳טוֹב׳, וְלֹא ׳טוֹבִים׳. כֵּיוָן שֶׁהִתְחַבֵּר הַקּוֹל עִמָּהּ, אָז ׳טוֹבִים׳ וַדַּאי בַּכֹּל. צַדִּיק ׳טוֹב׳ נִקְרָא, שֶׁכָּתוּב, ׳אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב׳ (ישעיה ג) - אַף הִיא נִקְרֵאת ׳טוֹבָה׳ (קהלת ז), ׳טוֹבָה חָכְמָה׳. וּכְשֶׁהִתְקָרְבוּ הִתְחַבְּרוּ יַחְדָּו בְּאוֹתָן הַנְּשִׁיקוֹת, אָז (שיר השירים א׳:ב׳) ׳כִּי טוֹבִים דּוֹדֶיךָ מִיָּיִן׳ (שיר השירים א, ב), אוֹתָם הַדּוֹדִים שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אבל השתא ביומי דדוד, עד כדין לא יתבא באשתלמותא, בגין כך רחש לבי ודאי ההוא דבר טוב. השתא טוב, ולא טובים. כיון דאתחבר קול עמה, כדין טובים ודאי בכולא. צדיק טוב אקרי, דכתיב, ׳אמרו צדיק כי טוב׳ (ישעיה ג). אוף איהי אתקריאת טובה, (קהלת ז) טובה חכמה. וכד איתקריבו אתחברו כחדא באינון נשיקין, כדין (שיר השירים א׳:ב׳) ׳כי טובים דודיך מיין׳, אינון דודים תרווייהו כחדא.
התרגום: אבל עתה בימי דוד, עד אז לא ישבה בשלמותה, ומשום כך ׳רחש לבי׳ ודאי אותו ׳דבר טוב׳. עתה ׳טוב׳, ולא ׳טובים׳. כיון שהתחבר הקול עמה, אז ׳טובים׳ ודאי בכל. צדיק ׳טוב׳ נקרא, שכתוב, ׳אמרו צדיק כי טוב׳ (ישעיה ג) - אף היא נקראת ׳טובה׳ (קהלת ז), ׳טובה חכמה׳. וכשהתקרבו התחברו יחדו באותן הנשיקות, אז (שיר השירים א׳:ב׳) ׳כי טובים דודיך מיין׳ (שיר השירים א, ב), אותם הדודים שניהם כאחד.
מן המפרשים
מקדש מלך: מן המקבילה באמור מאמר כד, ב (צג:) - התאמה חלקית זמינין דקדש נ"ב חכמה ומ"ש וכד מהאי זמינין. פי' אחר שאבא הזמין אותם. ג"כ זמינין מנחלא דנגיד ונפיק ונ"ב בינה. ולפ"ז ר' אבא פליג על ת"ק שת"ק סובר שעיקר ההזמנה היא על ידי אימא וממילא…
אור החמה: מן המקבילה בבהעלותך מאמר ד, ד (קנ.) - התאמה חלקית ר' יהודה אמר נולא חד. כדמסיק לקמיה. רוי חמרא כי העלאה ע"י שמן והטבה ע"י [בכ"י יין ומלות כדמפרש ואזיל הוא ד"א עם הא דלקמן]: דהא בזמנא דאשתקיין ואתרווין משקיו דנחלא דהיינו הבינה:
מהרח"ו: מן המקבילה בתולדות מאמר ו, ג (קלז.) - התאמה חלקית יפרנסני שאין פרנסתן וגו'. נגזר לשון זה מפסוק 'ועל פיך ישק כל עמי' (בראשית מא מ) לשון מזון ופרנסה, וכן 'ובן משק ביתי' הנאמר באליעזר עבד אברהם (שם טו ב) :