׳שיר ידידת׳ שיר כפול - שהדודים משבחים זה את זה ו ׳ישקני׳
זוהר חדש · חקת בהמשכו - מנחת יוסף המגנה בגלות ותקון הכלה עד ׳ישקני מנשיקות פיהו׳ · מאמר 65 · פיסקה 18
לשון הזוהר
שִׁיר יְדִידוּת, רֶמֶז לְהַאי שִׁירָתָא, דְּאִקְרֵי שִׁיר כָּפוּל. הָכָא שִׁיר הַשִּׁירִים, וְהָכָא שִׁיר יְדִידוּת, וְכוֹלָא חַד. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, אִיקְרוּן דּוֹדִים. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שיר השירים ה׳:א׳) ׳שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים׳. בְּגִין כָּךְ שִׁיר יְדִידוּת, דְּאִינוּן דּוֹדִים, דָּא מְשַׁבְּחָא לְדָא, וְדָא מְשַׁבְּחָא לְדָא. וּכְמָא דְהָתָם, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שְׁרִיאַת בְּתוּשְׁבַּחְתָּא, דְּהָכֵי אִתְחֲזֵי, דִּכְתִיב יִשָׁקֵנִי. אוּף הָכָא, הִיא שְׁרִיאַת לְשַׁבָּחָא לְמַלְכָּא.
תרגום
׳שִׁיר יְדִידֹת׳ - רֶמֶז לְשִׁירָה זוֹ, הַנִּקְרֵאת שִׁיר כָּפוּל. כָּאן ׳שִׁיר הַשִּׁירִים׳, וְכָאן ׳שִׁיר יְדִידֹת׳, וְהַכֹּל אֶחָד. הקב"ה וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים דּוֹדִים. זֶה שֶׁכָּתוּב, (שיר השירים ה׳:א׳) ׳שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים׳. וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳שִׁיר יְדִידֹת׳, שֶׁהֵם דּוֹדִים, זֶה מְשַׁבֵּחַ אֶת זֶה, וְזֶה מְשַׁבֵּחַ אֶת זֶה. וּכְמוֹ שֶׁשָּׁם, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הֵחֵלָּה בְּשֶׁבַח, שֶׁכָּךְ רָאוּי, שֶׁכָּתוּב ׳יִשָּׁקֵנִי׳. אַף כָּאן, הִיא הֵחֵלָּה לְשַׁבֵּחַ אֶת הַמֶּלֶךְ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: שיר ידידות, רמז להאי שירתא, דאקרי שיר כפול. הכא שיר השירים, והכא שיר ידידות, וכולא חד. קודשא בריך הוא וכנסת ישראל, איקרון דודים. הדא הוא דכתיב, (שיר השירים ה׳:א׳) ׳שתו ושכרו דודים׳. בגין כך שיר ידידות, דאינון דודים, דא משבחא לדא, ודא משבחא לדא. וכמא דהתם, כנסת ישראל שריאת בתושבחתא, דהכי אתחזי, דכתיב ישקני. אוף הכא, היא שריאת לשבחא למלכא.
התרגום: ׳שיר ידידת׳ - רמז לשירה זו, הנקראת שיר כפול. כאן ׳שיר השירים׳, וכאן ׳שיר ידידת׳, והכל אחד. הקב"ה וכנסת ישראל נקראים דודים. זה שכתוב, (שיר השירים ה׳:א׳) ׳שתו ושכרו דודים׳. ומשום כך ׳שיר ידידת׳, שהם דודים, זה משבח את זה, וזה משבח את זה. וכמו ששם, כנסת ישראל החלה בשבח, שכך ראוי, שכתוב ׳ישקני׳. אף כאן, היא החלה לשבח את המלך.
מן המפרשים
כתם פז: מן המקבילה בויצא מאמר מא, ב (קסד.) וביאר את קרבני לחמי הה"ד אכלתי יערי עם דבשי וכו' וענין זה יתבאר בפ' ויקרא כי ראשון ראשון עולה לריח ניחוח לה' ואח"כ מתפרנסי' אישי ה' יתברך והוא סוד החבור והזווג כאשר יתבאר שם בע"ה ולכן כתב…
מקדש מלך: מן המקבילה בפנחס מאמר נז, א (רכו:) דא צלותא דמיושב ההוא יער לבנון וכו' נ"ב עולם הבריאה. ואיפשר כי בבריאה אימא מקננא תמן ובה מנצ"פך פ"ר דינים גי' יע"ר. אבל עיקר יער בעשייה:
אור החמה: מן המקבילה בויקרא מאמר יד, א (ז:) ת"ח בשעתא דאשתכח מזונא לתתא אל מדרגות העולמות אשר למטה מהספירות אשתכח לעילא בספירות עצמן כדמפרש וע"י ריח הקרבן נמצא למטה כדמסיק ריח ובסבת זה ניחח לה'. דאתתקן וגו' זה סוד שכינה בתחתונים צורך…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: