ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 65: חקת בהמשכו - מנחת יוסף המגנה בגלות ותקון הכלה עד ׳ישקני מנשיקות פיהו׳ › פיסקה 1

אזהרת יעקב שלא ירדו בלא מנחה - תקונה בשנים עשר סמכיה עד בוא בעלה

זוהר חדש · חקת בהמשכו - מנחת יוסף המגנה בגלות ותקון הכלה עד ׳ישקני מנשיקות פיהו׳ · מאמר 65 · פיסקה 1

לשון הזוהר

כָךָ אָמַר יַעֲקֹב לִבְנוֹי, אִסְתַּמָּרוּ מִלְּמֵיחַת לְמִצְרַיִם, אִי לָא תַחֲתוּן לָאִישׁ הַהוּא מִנְחָה. וְכַד תַּחֲתוּן, תִּתְפַּיְיסוּן כַּחֲדָא, וְכָל עָלְמָא בְּחֶדְוָה. וְתָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב, ׳וַיָּכִינוּ אֶת הַמִּנְחָה עַד בֹּא יוֹסֵף׳. דְּהַאי מִנְחָה אִתְתַּקָּנַת בִּתְרֵיסַר סַמְכִין דִּילָהּ, עַד דְּאָתָא בַּעֲלָהּ לְאִתְחַבָּרָא בָּהּ בַּצָּהֳרָיִם. וּבְהַהוּא זִמְנָא אִינוּן יֵיכְלוּן לַחֲמָא תַּמָּן, וְסַמָּא דְחַיֵּי אִתְעַר עֲלַיְיהוּ.

תרגום

כָּךְ אָמַר יַעֲקֹב לְבָנָיו, הִשָּׁמְרוּ מִלֶּרֶדֶת לְמִצְרַיִם, אִם לֹא תֵּרְדוּ לָאִישׁ הַהוּא מִנְחָה. וּכְשֶׁתֵּרְדוּ, תִּתְפַּיְּסוּ יַחְדָּיו, וְכָל הָעוֹלָם בְּשִׂמְחָה. וּבוֹא וּרְאֵה, מַה כָּתוּב, ׳וַיָּכִינוּ אֶת הַמִּנְחָה עַד׳ (בראשית מג, כה) - בֹּא יוֹסֵף. שֶׁמִּנְחָה זוֹ מִתְתַּקֶּנֶת בִּשְׁנֵים עָשָׂר סְמָכֶיהָ, עַד שֶׁבָּא בַּעְלָהּ לְהִתְחַבֵּר בָּהּ בַּצָּהֳרַיִם. וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן הֵם יֹאכְלוּ לֶחֶם שָׁם, וְסַם הַחַיִּים מִתְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כך אמר יעקב לבנוי, אסתמרו מלמיחת למצרים, אי לא תחתון לאיש ההוא מנחה. וכד תחתון, תתפייסון כחדא, וכל עלמא בחדוה. ותא חזי, מה כתיב, ׳ויכינו את המנחה עד בא יוסף׳. דהאי מנחה אתתקנת בתריסר סמכין דילה, עד דאתא בעלה לאתחברא בה בצהרים. ובההוא זמנא אינון ייכלון לחמא תמן, וסמא דחיי אתער עלייהו.

התרגום: כך אמר יעקב לבניו, השמרו מלרדת למצרים, אם לא תרדו לאיש ההוא מנחה. וכשתרדו, תתפיסו יחדיו, וכל העולם בשמחה. ובוא וראה, מה כתוב, ׳ויכינו את המנחה עד׳ (בראשית מג, כה) - בא יוסף. שמנחה זו מתתקנת בשנים עשר סמכיה, עד שבא בעלה להתחבר בה בצהרים. ובאותו הזמן הם יאכלו לחם שם, וסם החיים מתעורר עליהם.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים