מסעי המתנה כנגד המדרגות - ׳ראש הפסגה׳ זה אברהם ראש העולם
זוהר חדש · חקת - ׳ויסעו מהר ההר׳ נסיעתם מתורה שבעל פה ומסעי הבאר עד ראש הפסגה · מאמר 64 · פיסקה 19
לשון הזוהר
הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה. מַאי מִדְבָּר, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שיר השירים ד׳:ג׳) וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה. מַתָּנָה, גָּרִים לַצַּדִּיק, דִּיהֵיב לֵיהּ מַתָּנָה. וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל, אִלֵּין נַחֲלִין עִילָאִין, נֶצַח וָהוֹד. וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת, דָּא אִסְתַּלְּקוּתָא לְאַתְרָא דְמַלְכָּא שָׁארֵי. ׳וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב׳ - דָּא יִצְחָק, דִּיתֵיב בְּהַהוּא שָׂדֶה. דִּכְתִיב (בראשית כ״ד:ס״ג) ׳וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה׳. וּמֵהַהוּא שָׂדֶה אִיתְעַר עֲלֵיהוֹן דִּינָא, עַד דְּיָתְבוּ בַּגָּיְא. רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, דָּא אַבְרָהָם, רֵישָׁא דְעָלְמָא.
תרגום
זֶה שֶׁכָּתוּב, ׳וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה׳. מַהוּ ׳מִדְבָּר׳, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר (שיר השירים ד׳:ג׳) ׳וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה׳. ׳מַתָּנָה׳ - גּוֹרֶמֶת לַצַּדִּיק, שֶׁנּוֹתֵן לוֹ מַתָּנָה. ׳וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל׳, אֵלֶּה נְחָלִים עֶלְיוֹנִים, נֶצַח וְהוֹד. ׳וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת׳, זוֹ הִסְתַּלְּקוּת אֶל הַמָּקוֹם שֶׁהַמֶּלֶךְ שׁוֹרֶה בּוֹ. ׳וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב׳ - זֶה יִצְחָק, הַיּוֹשֵׁב בְּאוֹתוֹ הַשָּׂדֶה. שֶׁכָּתוּב (בראשית כ״ד:ס״ג) ׳וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה׳ (בראשית כד, סג) - וּמֵאוֹתוֹ הַשָּׂדֶה הִתְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם הַדִּין, עַד שֶׁיָּשְׁבוּ בַּגַּיְא. ׳רֹאשׁ הַפִּסְגָּה׳, זֶה אַבְרָהָם, רֹאשׁ הָעוֹלָם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: הדא הוא דכתיב, וממדבר מתנה. מאי מדבר, כמה דאת אמר (שיר השירים ד׳:ג׳) ומדברך נאוה. מתנה, גרים לצדיק, דיהיב ליה מתנה. וממתנה נחליאל, אלין נחלין עילאין, נצח והוד. ומנחליאל במות, דא אסתלקותא לאתרא דמלכא שארי. ׳ומבמות הגיא אשר בשדה מואב׳ - דא יצחק, דיתיב בההוא שדה. דכתיב (בראשית כ״ד:ס״ג) ׳ויצא יצחק לשוח בשדה׳. ומההוא שדה איתער עליהון דינא, עד דיתבו בגיא. ראש הפסגה, דא אברהם, רישא דעלמא.
התרגום: זה שכתוב, ׳וממדבר מתנה׳. מהו ׳מדבר׳, כמו שאתה אומר (שיר השירים ד׳:ג׳) ׳ומדברך נאוה׳. ׳מתנה׳ - גורמת לצדיק, שנותן לו מתנה. ׳וממתנה נחליאל׳, אלה נחלים עליונים, נצח והוד. ׳ומנחליאל במות׳, זו הסתלקות אל המקום שהמלך שורה בו. ׳ומבמות הגיא אשר בשדה מואב׳ - זה יצחק, היושב באותו השדה. שכתוב (בראשית כ״ד:ס״ג) ׳ויצא יצחק לשוח בשדה׳ (בראשית כד, סג) - ומאותו השדה התעורר עליהם הדין, עד שישבו בגיא. ׳ראש הפסגה׳, זה אברהם, ראש העולם.