שתים עשרה מתנות היוצאות משערי הבאר - ׳וממדבר מתנה׳ מ ׳ומדברך נאוה׳
זוהר חדש · חקת - ׳ויסעו מהר ההר׳ נסיעתם מתורה שבעל פה ומסעי הבאר עד ראש הפסגה · מאמר 64 · פיסקה 11
לשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, תְּרֵיסַר תַּרְעִין אִית לָהּ לְהַאי בֵּירָא קַדִּישָׁא, קַרְתָּא קַדִּישָׁא, דְּאִקְּרֵי יְרוּשָׁלַיִם. וּמִן אִינוּן תַּרְעִין נָפְקִין לְעָלְמָא תְּרֵיסַר מַתְּנָן עִילָאִין: טוֹבָה. וְשִׂמְחָה. בְּרָכָה. וְשָׁלוֹם. עֶזְרָה. כַּפָּרָה. תּוֹרָה. חָכְמָה. וְחַיִּים. וְרָצוֹן. וְעוֹשֶׁר. וְכָבוֹד. וְכָל שִׁבְטָא וְשִׁבְטָא, יַנִּיקוּ מַתָּנָה עִילָאָה לֵיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה. מַאי מִדְבָּר. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (שה"ש ד) וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה. מֵהַהוּא מִדְבָּר אַתְיָין לוֹן מַתָּנָה עִילָאָה. בְּהַאי זִמְנָא כַּד אִינוּן לָא מִתְפָּרְשָׁאן מִלְּאַסְמָכָא לָהּ.
תרגום
וּבוֹא וּרְאֵה, שְׁנֵים עָשָׂר שְׁעָרִים יֵשׁ לַבְּאֵר הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת, הָעִיר הַקְּדוֹשָׁה, הַנִּקְרֵאת יְרוּשָׁלַיִם. וּמֵאוֹתָם הַשְּׁעָרִים יוֹצְאוֹת לָעוֹלָם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַתָּנוֹת עֶלְיוֹנוֹת: טוֹבָה. וְשִׂמְחָה. בְּרָכָה. וְשָׁלוֹם. עֶזְרָה. כַּפָּרָה. תּוֹרָה. חָכְמָה. וְחַיִּים. וְרָצוֹן. וְעֹשֶׁר. וְכָבוֹד. וְכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט יִינַק מַתָּנָה עֶלְיוֹנָה לוֹ. זֶה שֶׁכָּתוּב, ׳וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה׳. מַהוּ ׳מִדְבָּר׳? כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, (שה"ש ד) ׳וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה׳. מֵאוֹתוֹ מִדְבָּר מְבִיאִים לָהֶם מַתָּנָה עֶלְיוֹנָה. בִּזְמַן זֶה, כְּשֶׁהֵם אֵינָם נִפְרָדִים מִלִּסְמֹךְ אוֹתָהּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ותא חזי, תריסר תרעין אית לה להאי בירא קדישא, קרתא קדישא, דאקרי ירושלים. ומן אינון תרעין נפקין לעלמא תריסר מתנן עילאין: טובה. ושמחה. ברכה. ושלום. עזרה. כפרה. תורה. חכמה. וחיים. ורצון. ועושר. וכבוד. וכל שבטא ושבטא, יניקו מתנה עילאה ליה. הדא הוא דכתיב, וממדבר מתנה. מאי מדבר. כמה דאת אמר, (שה"ש ד) ומדברך נאוה. מההוא מדבר אתיין לון מתנה עילאה. בהאי זמנא כד אינון לא מתפרשאן מלאסמכא לה.
התרגום: ובוא וראה, שנים עשר שערים יש לבאר הקדושה הזאת, העיר הקדושה, הנקראת ירושלים. ומאותם השערים יוצאות לעולם שתים עשרה מתנות עליונות: טובה. ושמחה. ברכה. ושלום. עזרה. כפרה. תורה. חכמה. וחיים. ורצון. ועשר. וכבוד. וכל שבט ושבט יינק מתנה עליונה לו. זה שכתוב, ׳וממדבר מתנה׳. מהו ׳מדבר׳? כמו שאתה אומר, (שה"ש ד) ׳ומדברך נאוה׳. מאותו מדבר מביאים להם מתנה עליונה. בזמן זה, כשהם אינם נפרדים מלסמך אותה.