ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 62: בהר - ׳להנחיל אהבי יש׳ סוד היובל והשמטה ומזון תלמידי חכמים מעץ החיים › פיסקה 6

תלמידי חכמים מעוררים מזון לעולם ואינם נזונים בו - שהם עץ החיים ממש

זוהר חדש · בהר - ׳להנחיל אהבי יש׳ סוד היובל והשמטה ומזון תלמידי חכמים מעץ החיים · מאמר 62 · פיסקה 6

לשון הזוהר

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּכוּלְהוֹ אִיתְעַר צְדָקָה אִילָנָא דְחַיֵּי. וְהַאי אִיהוּ אֲתַר דִּמְזוֹנָא לְכוּלֵי עָלְמָא. תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַאי עֲבִידְתַּיְיהוּ, דְּהָא אִינוּן בִּצְדָקָה אֲחִידָן, וְכָל בְּנֵי עָלְמָא בִּזְכוּתַיְיהוּ נִיזּוֹנִין בְּהוּ מַמָּשׁ, וְאִינוּן לָא יָכְלִין לְאִתְּזָן בְּהוּ מַמָּשׁ. בְּגִין דְּאִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וּמַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, אִשְׁתַּדַּל בְּאִילָנָא דְחַיֵּי דְּכָל בְּנֵי עָלְמָא נִזּוֹנִין מִנֵּיהּ. אִשְׁתְּכַח דְּתַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִתְעָרֵי מְזוֹנֵי לְעָלְמָא וּשְׁלָמָא. אִי לְכָל בְּנֵי עָלְמָא מִתְעָרֵי מְזוֹנָא, לוֹן אַמַּאי לָא מִתְעָרֵי. אֶלָּא, תַּלְמִיד חָכָם הוּא אִילָנָא דְחַיֵּי מַמָּשׁ, וְאִילָנָא דְחַיֵּי לָא מִתְּזַן, אֶלָא מִן הָעוֹלָם הַבָּא, וְהָעוֹלָם הַבָּא לָא אִשְׁתַּכַּח בְּהַאי עָלְמָא. אֶלָּא בָּתַר דְּעָאל לְהַהוּא עָלְמָא, כְּדֵין אִתְּזָן בֵּיהּ, וְאִתְנַטְעָן שָׁרְשׁוֹי עֲלֵיהּ.

תרגום

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: בְּכֻלָּם מְעוֹרֶרֶת צְדָקָה אֶת עֵץ הַחַיִּים, וְזֶה הוּא הַמָּקוֹם שֶׁל מָזוֹן לְכָל הָעוֹלָם. תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַה מַּעֲשֵׂיהֶם? שֶׁהֲרֵי הֵם בַּצְּדָקָה אֲחוּזִים, וְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם בִּזְכוּתָם נִזּוֹנִים בָּהּ מַמָּשׁ, וְהֵם אֵינָם יְכוֹלִים לְהִזּוֹן בָּהּ מַמָּשׁ, מִשּׁוּם שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, וּמִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, מִשְׁתַּדֵּל בְּעֵץ הַחַיִּים שֶׁכָּל בְּנֵי הָעוֹלָם נִזּוֹנִים מִמֶּנּוּ. נִמְצָא שֶׁתַּלְמִידֵי חֲכָמִים מְעוֹרְרִים מָזוֹן לָעוֹלָם וְשָׁלוֹם. אִם לְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם מְעוֹרְרִים מָזוֹן, לָהֶם מַדּוּעַ אֵינוֹ מִתְעוֹרֵר? אֶלָּא, תַּלְמִיד חָכָם הוּא עֵץ הַחַיִּים מַמָּשׁ, וְעֵץ הַחַיִּים אֵינוֹ נִזּוֹן אֶלָּא מִן הָעוֹלָם הַבָּא, וְהָעוֹלָם הַבָּא אֵינוֹ נִמְצָא בָּעוֹלָם הַזֶּה. אֶלָּא אַחַר שֶׁנִּכְנָס לְאוֹתוֹ הָעוֹלָם, אָז נִזּוֹן בּוֹ, וְנִנְטָעִים שָׁרָשָׁיו עָלָיו.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי שמעון, בכולהו איתער צדקה אילנא דחיי. והאי איהו אתר דמזונא לכולי עלמא. תלמידי חכמים מאי עבידתייהו, דהא אינון בצדקה אחידן, וכל בני עלמא בזכותייהו ניזונין בהו ממש, ואינון לא יכלין לאתזן בהו ממש. בגין דאשתדלי באורייתא, ומאן דאשתדל באורייתא, אשתדל באילנא דחיי דכל בני עלמא נזונין מניה. אשתכח דתלמידי חכמים מתערי מזוני לעלמא ושלמא. אי לכל בני עלמא מתערי מזונא, לון אמאי לא מתערי. אלא, תלמיד חכם הוא אילנא דחיי ממש, ואילנא דחיי לא מתזן, אלא מן העולם הבא, והעולם הבא לא אשתכח בהאי עלמא. אלא בתר דעאל לההוא עלמא, כדין אתזן ביה, ואתנטען שרשוי עליה.

התרגום: אמר רבי שמעון: בכלם מעוררת צדקה את עץ החיים, וזה הוא המקום של מזון לכל העולם. תלמידי חכמים מה מעשיהם? שהרי הם בצדקה אחוזים, וכל בני העולם בזכותם נזונים בה ממש, והם אינם יכולים להזון בה ממש, משום שמשתדלים בתורה, ומי שמשתדל בתורה, משתדל בעץ החיים שכל בני העולם נזונים ממנו. נמצא שתלמידי חכמים מעוררים מזון לעולם ושלום. אם לכל בני העולם מעוררים מזון, להם מדוע אינו מתעורר? אלא, תלמיד חכם הוא עץ החיים ממש, ועץ החיים אינו נזון אלא מן העולם הבא, והעולם הבא אינו נמצא בעולם הזה. אלא אחר שנכנס לאותו העולם, אז נזון בו, וננטעים שרשיו עליו.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים