שמחת האיש ואשתו בשלחן ערוך - ׳ישראל אשר בך אתפאר׳ ומולה שלחן הטמאה
זוהר חדש · אחרי בהמשכו - ׳אשרי משכיל אל דל׳, קדיש הבן ושמונה עשר אלף עולמות · מאמר 61 · פיסקה 1
לשון הזוהר
כָל דָּא, אִם אִינִישׁ יָעֵיל לְבֵייתֵיהּ בְּחֶדְוָוא, וִיקַבֵּל אוּשְׁפִּיזִין בְּחֶדְוָוא. וְכַד אָתֵי שְׁכִינְתָּא וּמַלְאָכִין, וְיֶחֱזוּ שְׁרַגָּא נָהֲרָא, וּפָתוֹרָא מִתְתַּקְּנָא, וְאִינִישׁ וְאִיתְּתֵיהּ בְּחֶדְוָה, הַאי שַׁעֲתָא שְׁכִינְתָּא אָמְרַת, זֶה שֶׁלִּי הוּא, (ישעיהו מ״ט:ג׳) ׳יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאֵר׳. וְאִם לָאו, שְׁכִינְתָּא אָזְלַת, וּמַלְאָכִין עִמָּהּ, וְיֵיתֵי יֵצֶר הָרָע עִם חֵילֵיהּ, וְאִתְחַבָּרוּ עִמְּהוֹן, וְיֹאמֶר זֶה שֶׁלִּי הוּא, וּמִן חֵיילִין דִּילִי. וּמִיָּד שׁוֹרָה עָלָיו וּמְטַמְאָתּוֹ, וְיִסְתַּלֵּק י"ה, מִן אִישׁ וְאִשָּׁה, וְיִשְׁתָּאַר אֶשָׁא עִם אֶשָׁא. וּמַאֲכָלוֹ טָמֵא. וְעַל דָּא, ׳וְאַל תִּתְאָו לְמַטְעַמּוֹתָיו׳ (משלי כג, ג) שֶׁל ׳רַע עַיִן׳. וַדַּאי פָּתוֹרָא דִילֵיהּ הִיא מְלֵאָה קִי"א צוֹאָ"ה. וְאֵין צוֹאָה, אֶלָּא יֵצֶר הָרָע, שֶׁהוּא טָמֵא.
תרגום
כָּל זֶה, אִם אָדָם נִכְנָס לְבֵיתוֹ בְּשִׂמְחָה, וּמְקַבֵּל אוֹרְחִים בְּשִׂמְחָה, וּכְשֶׁבָּאָה הַשְּׁכִינָה וְהַמַּלְאָכִים וְרוֹאִים נֵר דּוֹלֵק וְשֻׁלְחָן מְתֻקָּן, וְהָאִישׁ וְאִשְׁתּוֹ בְּשִׂמְחָה - בְּשָׁעָה זוֹ הַשְּׁכִינָה אוֹמֶרֶת: זֶה שֶׁלִּי הוּא, (ישעיהו מ״ט:ג׳) ׳יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאֵר׳ (ישעיה מט, ג). וְאִם לָאו, הַשְּׁכִינָה הוֹלֶכֶת וְהַמַּלְאָכִים עִמָּהּ, וּבָא יֵצֶר הָרָע עִם חֵילוֹ וּמִתְחַבְּרִים עִמָּם, וְאוֹמֵר: זֶה שֶׁלִּי הוּא, וּמֵחֵילַי. וּמִיָּד שׁוֹרֶה עָלָיו וּמְטַמֵּא אוֹתוֹ, וּמִסְתַּלֶּקֶת י"ה מִן הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה, וְנִשְׁאָר אֵשׁ עִם אֵשׁ, וּמַאֲכָלוֹ טָמֵא. וְעַל כֵּן, ׳וְאַל תִּתְאָו לְמַטְעַמּוֹתָיו׳ (משלי כג, ג) שֶׁל ׳רַע עַיִן׳. וַדַּאי שֻׁלְחָנוֹ מָלֵא קִי"א צוֹאָ"ה, וְאֵין ׳צוֹאָה׳ אֶלָּא יֵצֶר הָרָע שֶׁהוּא טָמֵא.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כל דא, אם איניש יעיל לבייתיה בחדווא, ויקבל אושפיזין בחדווא. וכד אתי שכינתא ומלאכין, ויחזו שרגא נהרא, ופתורא מתתקנא, ואיניש ואיתתיה בחדוה, האי שעתא שכינתא אמרת, זה שלי הוא, (ישעיהו מ״ט:ג׳) ׳ישראל אשר בך אתפאר׳. ואם לאו, שכינתא אזלת, ומלאכין עמה, וייתי יצר הרע עם חיליה, ואתחברו עמהון, ויאמר זה שלי הוא, ומן חיילין דילי. ומיד שורה עליו ומטמאתו, ויסתלק י"ה, מן איש ואשה, וישתאר אשא עם אשא. ומאכלו טמא. ועל דא, ׳ואל תתאו למטעמותיו׳ (משלי כג, ג) של ׳רע עין׳. ודאי פתורא דיליה היא מלאה קי"א צוא"ה. ואין צואה, אלא יצר הרע, שהוא טמא.
התרגום: כל זה, אם אדם נכנס לביתו בשמחה, ומקבל אורחים בשמחה, וכשבאה השכינה והמלאכים ורואים נר דולק ושלחן מתקן, והאיש ואשתו בשמחה - בשעה זו השכינה אומרת: זה שלי הוא, (ישעיהו מ״ט:ג׳) ׳ישראל אשר בך אתפאר׳ (ישעיה מט, ג). ואם לאו, השכינה הולכת והמלאכים עמה, ובא יצר הרע עם חילו ומתחברים עמם, ואומר: זה שלי הוא, ומחילי. ומיד שורה עליו ומטמא אותו, ומסתלקת י"ה מן האיש והאשה, ונשאר אש עם אש, ומאכלו טמא. ועל כן, ׳ואל תתאו למטעמותיו׳ (משלי כג, ג) של ׳רע עין׳. ודאי שלחנו מלא קי"א צוא"ה, ואין ׳צואה׳ אלא יצר הרע שהוא טמא.
מן המפרשים
מקדש מלך: מן המקבילה בבראשית מאמר יז, ב (כג:) - התאמה חלקית שם הוי"ה על רישא וכו' פי' כי התפלה היא אדנ"י כמ"ש לקמן דף כ"ד והתפלין דרישא היא הוי"ה ובשבת נחית קב"ה בג' וכו' קב"ה היא הבינה מתלבשת בחג"ת להאיר למלכות:
הסולם: מן המקבילה בבראשית מאמר יז, ב (כג:) - התאמה חלקית ואי צלותא סלקא שלימא בעטופא דמצוה ותפילין על רישא ודרועא, אתמר בהו, וראו וגו' ואם התפלה עולה בשלמות, שהיא בטלית של מצוה ותפילין על ראש וזרוע, אז נאמר בהם וראו כל עמי הארץ וגו'.…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: