השלכת אדם לארץ החשוכה - ועליתו לאדמה שנולדו בה קין והבל
זוהר חדש · בראשית בהמשכו - ים החכמה, שבע הארצות, ובמה נברא העולם · מאמר 6 · פיסקה 8
לשון הזוהר
כַד נְפַק אָדָם מִגִּנְתָא דְעֵדֶן, וְאִתְתָּרַךְ מִתַּמָּן, אִתְרַמֵּי לְהַהוּא דְּאִיקְּרֵי אֶרֶץ. דְּאִיהוּ אֲתַר חָשִׁיךְ, דְּלֵית תַּמָּן נְהִירוּ כְּלוּם, וְלָא מְשַׁמֵּשׁ כְּלוּם, כֵּיוָן דְּאָדָם עָאל תַּמָּן, דָּחֵיל דְּחִילוּ סַגֵּי, וְלַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, הֲוָה מְלַהֲטָא גּוֹ סִטְרִין, גּוֹ הַהוּא אֶרֶץ. כֵיוָן דִּנְפַק שַׁבָּת, וְהִרְהֵר בִּתְשׁוּבָה, אָרֵים לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְסָלֵיק לֵיהּ לְהַהוּא אֲתַר דְּאִקְרֵי אֲדָמָה, דִּכְתִיב (בראשית ג׳:כ״ג) ׳וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְיָ' אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה׳. בְּהַאי אִית נְהִירוּ דְּנָהֵיר, וּדְיוֹקְנִין דְּכוֹכְבַיָא וּמַזָּלֵי. וְתַמָּן צִיּוּרִין דִּבְנֵי נְשָׁא עִילָּאִין, גּוּבְרִין דִּנְפָקוּ מֵאָדָם קַדְמָאָה, בְּמֵאָה וּתְלָתִין שְׁנִין, דְּקָא הֲוָה מְשַׁמֵּשׁ בְּרוּחֵי נוּקְבֵי. וְאִינוּן עֲצִיבִין תָּדִיר, וְלֵית בְּהוּ חֶדְוָה, וְאִלֵּין מְשָׁטְטֵי וְנָפְקֵי לְעָלְמָא דָא, וּמִתְהַפְּכִין לְסִטְרָא בִּישָׁא, וּמְהַדְּרָן תַּמָּן, וְצַלָּאן צְלוֹתָא, וּמִתְיַישְׁבָן בְּדוּכְתַּיְיהוּ תַּמָּן. וְזָרְעִין זַרְעִין וְדָרְכִין וְאָכְלִין. וְחִטִין לֵית תַּמָּן, וְלָא חַד מִשֶּׁבַע זִינֵי תְּבוּאָה. בְּהַאי אֲתַר, אִתְיְלָדוּ קַיִן וְהֶבֶל.
תרגום
כְּשֶׁיָּצָא אָדָם מִגַּן עֵדֶן, וְגֹרַשׁ מִשָּׁם, הֻשְׁלַךְ לְאוֹתוֹ הַנִּקְרָא ׳אֶרֶץ׳, שֶׁהוּא מָקוֹם חָשׁוּךְ, שֶׁאֵין שָׁם אוֹר כְּלָל, וְאֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ כְּלוּם. כֵּיוָן שֶׁאָדָם נִכְנַס שָׁם, פָּחַד פַּחַד גָּדוֹל, וְלַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת הָיָה מְלַהֵט בְּתוֹךְ הַצְּדָדִים, בְּתוֹךְ אוֹתָהּ הָאָרֶץ. כֵּיוָן שֶׁיָּצָא שַׁבָּת, וְהִרְהֵר בִּתְשׁוּבָה, הֵרִים אוֹתוֹ הקב"ה וְהֶעֱלָה אוֹתוֹ לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא ׳אֲדָמָה׳, שֶׁכָּתוּב (בראשית ג׳:כ״ג) ׳וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה׳. בָּזֶה יֵשׁ אוֹר שֶׁמֵּאִיר, וּדְמֻיּוֹת שֶׁל כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. וְשָׁם צִיּוּרִים שֶׁל בְּנֵי אָדָם עֶלְיוֹנִים, אֲנָשִׁים שֶׁיָּצְאוּ מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן, בְּמֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ עִם רוּחוֹת נְקֵבוֹת. וְהֵם עֲצוּבִים תָּמִיד, וְאֵין בָּהֶם שִׂמְחָה, וְאֵלֶּה מְשׁוֹטְטִים וְיוֹצְאִים לָעוֹלָם הַזֶּה, וְנֶהְפָּכִים לְצַד הָרַע, וְחוֹזְרִים שָׁם, וּמִתְפַּלְּלִים תְּפִלָּה, וּמִתְיַשְּׁבִים בִּמְקוֹמָם שָׁם. וְזוֹרְעִים זְרָעִים וְדוֹרְכִים וְאוֹכְלִים. וְחִטִּים אֵין שָׁם, וְלֹא אֶחָד מִשִּׁבְעַת מִינֵי הַתְּבוּאָה. בְּמָקוֹם זֶה נוֹלְדוּ קַיִן וְהֶבֶל.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כד נפק אדם מגנתא דעדן, ואתתרך מתמן, אתרמי לההוא דאיקרי ארץ. דאיהו אתר חשיך, דלית תמן נהירו כלום, ולא משמש כלום, כיון דאדם עאל תמן, דחיל דחילו סגי, ולהט החרב המתהפכת, הוה מלהטא גו סטרין, גו ההוא ארץ. כיון דנפק שבת, והרהר בתשובה, ארים ליה קודשא בריך הוא וסליק ליה לההוא אתר דאקרי אדמה, דכתיב (בראשית ג׳:כ״ג) ׳וישלחהו יי' אלהים מגן עדן לעבד את האדמה׳. בהאי אית נהירו דנהיר, ודיוקנין דכוכביא ומזלי. ותמן ציורין דבני נשא עילאין, גוברין דנפקו מאדם קדמאה, במאה ותלתין שנין, דקא הוה משמש ברוחי נוקבי. ואינון עציבין תדיר, ולית בהו חדוה, ואלין משטטי ונפקי לעלמא דא, ומתהפכין לסטרא בישא, ומהדרן תמן, וצלאן צלותא, ומתיישבן בדוכתייהו תמן. וזרעין זרעין ודרכין ואכלין. וחטין לית תמן, ולא חד משבע זיני תבואה. בהאי אתר, אתילדו קין והבל.
התרגום: כשיצא אדם מגן עדן, וגרש משם, השלך לאותו הנקרא ׳ארץ׳, שהוא מקום חשוך, שאין שם אור כלל, ואינו משמש כלום. כיון שאדם נכנס שם, פחד פחד גדול, ולהט החרב המתהפכת היה מלהט בתוך הצדדים, בתוך אותה הארץ. כיון שיצא שבת, והרהר בתשובה, הרים אותו הקב"ה והעלה אותו לאותו מקום שנקרא ׳אדמה׳, שכתוב (בראשית ג׳:כ״ג) ׳וישלחהו ה' אלהים מגן עדן לעבד את האדמה׳. בזה יש אור שמאיר, ודמיות של כוכבים ומזלות. ושם ציורים של בני אדם עליונים, אנשים שיצאו מאדם הראשון, במאה ושלשים שנה, שהיה משמש עם רוחות נקבות. והם עצובים תמיד, ואין בהם שמחה, ואלה משוטטים ויוצאים לעולם הזה, ונהפכים לצד הרע, וחוזרים שם, ומתפללים תפלה, ומתישבים במקומם שם. וזורעים זרעים ודורכים ואוכלים. וחטים אין שם, ולא אחד משבעת מיני התבואה. במקום זה נולדו קין והבל.
לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: