עלית אדם לתבל מקום בית המקדש - ושלשה מקומות שדלג
זוהר חדש · בראשית בהמשכו - ים החכמה, שבע הארצות, ובמה נברא העולם · מאמר 6 · פיסקה 10
לשון הזוהר
אָדָם הֲוָה בַּאֲדָמָה, עַד דְּאוֹלִיד שֵׁת, וּמִתַמָּן סָלֵיק לְעֵילָא, אַרְבַּע דַּרְגִּין מִקַּיִן. וְסָלֵיק לְהַאי אֲתַר דְּאִקְּרֵי תֵּבֵל, כֵּיוָן דְּסָלֵיק סָלֵיק לַאֲתַר בֵּי מַקְדְּשָׁא. וְתֵבֵל דָּא עִילָּאָה עַל כָּלְהוֹ דַּרְגִּין, דְּאִקְּרֵי בְּאִינוּן שְׁמָהָן דְּהֲוָה דִּיּוּרֵיהּ בְּהוּ. אֶרֶץ אֲדָמָה הָכֵי אִקְּרֵי. דָּלֵיג אָדָם תְּלַת דּוּכְתֵּי, גֵּי"א נְשִׁיָּ"ה צִיָּ"ה. גֵּיא אִיהוּ אֲתַר, בְּדוּכְתָּא סַגֵּי כְּהַאי פּוּתְיָא וְאוֹרְכָּא דְּגֵיהִנֹּם. בְּגֵי"א וּנְשִׁיָּ"ה וְצִיָּ"ה, אִתְבַּדָּרוּ אִינוּן דִּבְנוֹ מַגְדְּלָא, וְאוֹלִידוּ תַּמָּן. עַל דְּאַרְגִּיזוּ לְמַלְכָּא עִילָּאָה קַדִּישָׁא, בְּגִין דָּא קָרֵיב לְנוּרָא דְּדָלֵיק. תַּמָּן אִית בְּנֵי נְשָׁא בְּכָל יַקִּירוּ, בְּעוֹתְרָא וְעַפְרוֹת זָהָב, וְאַבְנִין יְקִירִין, מָאן דְּעָאל תַּמָּן וְהוּא מֵהָכָא מִתֵּבֵל, בַּחֲמִידוּ דְּהַהוּא עוֹתְרָא יָהֲבִין לֵיהּ, וְנָחֵית לְזִמְנִין לְדוּכְתָּא דְּאִקְּרֵי נְשִׁיָּה, בְּגִין דְּיִתְנְשֵׁי מִתַּמָּן, וְנָחֵית לְהַאי גֵּיא, דְּלָא יָדַע אֲתַר דְּהוּא מִתַּמָּן.
תרגום
אָדָם הָיָה בַּאֲדָמָה, עַד שֶׁהוֹלִיד אֶת שֵׁת, וּמִשָּׁם עָלָה לְמַעְלָה, אַרְבַּע מַדְרֵגוֹת מִקַּיִן, וְעָלָה לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא ׳תֵּבֵל׳. כֵּיוָן שֶׁעָלָה, עָלָה לְמָקוֹם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְתֵבֵל זוֹ עֶלְיוֹנָה עַל כָּל הַמַּדְרֵגוֹת, שֶׁנִּקְרֵאת בְּאוֹתָם הַשֵּׁמוֹת שֶׁהָיָה דִּיּוּרוֹ בָּהֶם. ׳אֶרֶץ׳ ׳אֲדָמָה׳ כָּךְ נִקְרָא. דִּלֵּג אָדָם שְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת: גי"א נשי"ה צי"ה. גֵּיא הוּא מָקוֹם, בְּמָקוֹם גָּדוֹל כְּרֹחַב וְאֹרֶךְ הַגֵּיהִנֹּם. בְּגי"א ונשי"ה וצי"ה, נִתְפַּזְּרוּ אוֹתָם שֶׁבָּנוּ אֶת הַמִּגְדָּל, וְהוֹלִידוּ שָׁם. עַל שֶׁהִכְעִיסוּ אֶת הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן הַקָּדוֹשׁ, בִּגְלַל זֶה קָרַב לָאֵשׁ הַדּוֹלֶקֶת. שָׁם יֵשׁ בְּנֵי אָדָם בְּכָל יְקָר, בְּעֹשֶׁר וְעַפְרוֹת זָהָב וַאֲבָנִים יְקָרוֹת. מִי שֶׁנִּכְנָס שָׁם וְהוּא מִכָּאן מִתֵּבֵל, בְּחֶמְדַּת אוֹתוֹ הָעֹשֶׁר נוֹתְנִים לוֹ, וְיוֹרֵד לִפְעָמִים לְמָקוֹם שֶׁנִּקְרָא ׳נְשִׁיָּה׳, כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁכַח מִשָּׁם, וְיוֹרֵד לְגֵיא זֶה, שֶׁלֹּא יֵדַע מָקוֹם שֶׁהוּא מִשָּׁם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אדם הוה באדמה, עד דאוליד שת, ומתמן סליק לעילא, ארבע דרגין מקין. וסליק להאי אתר דאקרי תבל, כיון דסליק סליק לאתר בי מקדשא. ותבל דא עילאה על כלהו דרגין, דאקרי באינון שמהן דהוה דיוריה בהו. ארץ אדמה הכי אקרי. דליג אדם תלת דוכתי, גי"א נשי"ה צי"ה. גיא איהו אתר, בדוכתא סגי כהאי פותיא ואורכא דגיהנם. בגי"א ונשי"ה וצי"ה, אתבדרו אינון דבנו מגדלא, ואולידו תמן. על דארגיזו למלכא עילאה קדישא, בגין דא קריב לנורא דדליק. תמן אית בני נשא בכל יקירו, בעותרא ועפרות זהב, ואבנין יקירין, מאן דעאל תמן והוא מהכא מתבל, בחמידו דההוא עותרא יהבין ליה, ונחית לזמנין לדוכתא דאקרי נשיה, בגין דיתנשי מתמן, ונחית להאי גיא, דלא ידע אתר דהוא מתמן.
התרגום: אדם היה באדמה, עד שהוליד את שת, ומשם עלה למעלה, ארבע מדרגות מקין, ועלה לאותו מקום שנקרא ׳תבל׳. כיון שעלה, עלה למקום בית המקדש. ותבל זו עליונה על כל המדרגות, שנקראת באותם השמות שהיה דיורו בהם. ׳ארץ׳ ׳אדמה׳ כך נקרא. דלג אדם שלשה מקומות: גי"א נשי"ה צי"ה. גיא הוא מקום, במקום גדול כרחב וארך הגיהנם. בגי"א ונשי"ה וצי"ה, נתפזרו אותם שבנו את המגדל, והולידו שם. על שהכעיסו את המלך העליון הקדוש, בגלל זה קרב לאש הדולקת. שם יש בני אדם בכל יקר, בעשר ועפרות זהב ואבנים יקרות. מי שנכנס שם והוא מכאן מתבל, בחמדת אותו העשר נותנים לו, ויורד לפעמים למקום שנקרא ׳נשיה׳, כדי שישכח משם, ויורד לגיא זה, שלא ידע מקום שהוא משם.
לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: