׳דודי ירד לגנו׳ - ירידת הקב"ה בחצות והתרנגול המעורר את החברים
זוהר חדש · אחרי בהמשכו - הצלת אברהם וחנניה מישאל ועזריה, משמרות הלילה ולקיטת השושנים · מאמר 59 · פיסקה 12
לשון הזוהר
(שיר השירים ו׳:ב׳) ׳דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים׳. תָּא חֲזֵי, כָּל הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ, וְשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים. כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מְשַׁבַּחַת לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאוֹמֶרֶת דּוֹדִי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם׳ (שם ה, י). תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דִּיהֵא פַּלְגוּת לֵילְיָא. אִיתְעַר שַׁלְהוֹבָא חָדָא, וְיֵעוֹל תְּחוֹת גַּדְפֵי דְּתַרְנְגוֹלָא, וְקָארֵי. וּבְהַהוּא שַׁעֲתָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָרַד אֶל גַּנּוֹ, דְּאִיהוּ גַּן עֵדֶן עִילָּאָה, דְּאִית לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּבְהַהִיא שַׁעֲתָא אִתְעַר תַּרְנְגוֹלָא דִּלְעֵילָא, וַאֲמַר, קוּמוּ כָּל אִינוּן דְּשֵׁינְתָא בְּחוֹרֵיהוֹן, הָא שַׁעֲתָא אִיהִי לְאִתְחַבְּרָא אַיַּילְתָּא בְּבַעֲלָהּ. זַכָּאָה אִיהוּ כָּל בַּר נָשׁ דִּיקוּם בְּפַלְגוּת לֵילְיָא לְאִתְעַסְּקָא בְּאוֹרַיְיתָא. דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְכָל צַדִּיקַיָיא אֲצִיתוּ לְקָלֵיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי׳ (שם ח, יג).
תרגום
(שיר השירים ו׳:ב׳) ׳דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים׳ (שיר השירים ו, ב) - בֹּא רְאֵה, כָּל הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ, וְשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים. כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מְשַׁבַּחַת אֶת הַקב"ה וְאוֹמֶרֶת ׳דּוֹדִי׳. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם׳ (שם ה, י). בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁתִּהְיֶה חֲצוֹת הַלַּיְלָה, מִתְעוֹרֶרֶת שַׁלְהֶבֶת אַחַת, וְנִכְנֶסֶת תַּחַת כַּנְפֵי הַתַּרְנְגוֹל, וְקוֹרֵא. וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה הַקב"ה יוֹרֵד אֶל גַּנּוֹ, שֶׁהוּא גַּן עֵדֶן הָעֶלְיוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ לַקב"ה. וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה מִתְעוֹרֵר הַתַּרְנְגוֹל שֶׁלְּמַעְלָה וְאוֹמֵר: קוּמוּ כָּל אוֹתָם שֶׁהַשֵּׁנָה בְּחוֹרֵיהֶם, הֲרֵי הַשָּׁעָה הִיא לְהִתְחַבֵּר הָאַיֶּלֶת עִם בַּעְלָהּ. אַשְׁרֵי כָּל אָדָם שֶׁקָּם בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁהַקב"ה וְכָל הַצַּדִּיקִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי׳ (שם ח, יג).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: (שיר השירים ו׳:ב׳) ׳דודי ירד לגנו לערגות הבשם לרעות בגנים וללקט שושנים׳. תא חזי, כל השירים קדש, ושיר השירים קדש קדשים. כנסת ישראל משבחת ליה לקודשא בריך הוא, ואומרת דודי. הדא הוא דכתיב, ׳דודי צח ואדום׳ (שם ה, י). תא חזי, בשעתא דיהא פלגות ליליא. איתער שלהובא חדא, ויעול תחות גדפי דתרנגולא, וקארי. ובההוא שעתא, קודשא בריך הוא ירד אל גנו, דאיהו גן עדן עילאה, דאית ליה לקודשא בריך הוא. ובההיא שעתא אתער תרנגולא דלעילא, ואמר, קומו כל אינון דשינתא בחוריהון, הא שעתא איהי לאתחברא איילתא בבעלה. זכאה איהו כל בר נש דיקום בפלגות ליליא לאתעסקא באורייתא. דקודשא בריך הוא וכל צדיקייא אציתו לקליה. הדא הוא דכתיב, ׳היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני׳ (שם ח, יג).
התרגום: (שיר השירים ו׳:ב׳) ׳דודי ירד לגנו לערגות הבשם לרעות בגנים וללקט שושנים׳ (שיר השירים ו, ב) - בא ראה, כל השירים קדש, ושיר השירים קדש קדשים. כנסת ישראל משבחת את הקב"ה ואומרת ׳דודי׳. זהו שכתוב, ׳דודי צח ואדום׳ (שם ה, י). בא ראה, בשעה שתהיה חצות הלילה, מתעוררת שלהבת אחת, ונכנסת תחת כנפי התרנגול, וקורא. ובאותה שעה הקב"ה יורד אל גנו, שהוא גן עדן העליון שיש לו לקב"ה. ובאותה שעה מתעורר התרנגול שלמעלה ואומר: קומו כל אותם שהשנה בחוריהם, הרי השעה היא להתחבר האילת עם בעלה. אשרי כל אדם שקם בחצות הלילה לעסק בתורה, שהקב"ה וכל הצדיקים מקשיבים לקולו. זהו שכתוב, ׳היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני׳ (שם ח, יג).
לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: