ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 53: תרומה בהמשכו - חנוך שנעשה מטטרון וסוד שני הכרובים שעל הכפרת › פיסקה 4

׳כי לקח אתו אלהים׳ לדמות אחרת - ׳חנך לנער׳ מטטרון שזקן והוא נער

זוהר חדש · תרומה בהמשכו - חנוך שנעשה מטטרון וסוד שני הכרובים שעל הכפרת · מאמר 53 · פיסקה 4

לשון הזוהר

הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שם) ׳וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים׳. וְאֵינֶנּוּ: בְּהַאי עָלְמָא. וְאֵינֶנּוּ: כִּדְקָא הֲוָה בְּהַאי עָלְמָא. ׳כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים׳. לִדְיוּקְנָא אָחֳרָא. בְּהַאי, אִיהוּ נַעַר תָּדִיר. וְרָזָא דָא אוֹקִימְנָא, (משלי כ״ב:ו׳) ׳חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַּרְכּוֹ׳, לְאַנְהָגָא עָלְמִין כָּלְהוֹ. ׳גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה׳ - דְּהָא תָּדִיר אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ וְאִתְהֲדַר נָעַר. בַּחֲנוֹךָ אִתְכְּלֵיל דְּיוּקְנָא דְּעָלְמָא טְמִירָא. אִיהוּ כּוּרְסְיָיא דְמָארֵיהּ, עָבִיד שְׁלִיחָן בְּעָלְמָא. כַּד עָלְמָא בְּדִינָא, נְפַק וְאִיקְּרֵי מטטרו"ן, רִבּוֹן עַל כָּל חַיָילִין עִילָּאִין. וְסָבָא אִיהוּ נָעַר. עָאל מֵעָלְמָא לְעָלְמָא, וְאִתְיַישְׁבָא רוּגְזָא.

תרגום

זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (שם) ׳וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים׳ - ׳וְאֵינֶנּוּ׳: בָּעוֹלָם הַזֶּה. ׳וְאֵינֶנּוּ׳: כְּמוֹ שֶׁהָיָה בָּעוֹלָם הַזֶּה. ׳כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים׳ (בראשית ה, כד) - לִדְמוּת אַחֶרֶת. בָּזֶה, הוּא נַעַר תָּמִיד. וְסוֹד זֶה בֵּאַרְנוּ, (משלי כ״ב:ו׳) ׳חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַּרְכּוֹ׳ (משלי כב, ו) - לְהַנְהִיג אֶת כָּל הָעוֹלָמוֹת. ׳גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה׳ - שֶׁהֲרֵי תָּמִיד נִמְצָא בּוֹ וְחוֹזֵר נַעַר. בַּחֲנוֹךְ נִכְלְלָה דְּמוּת הָעוֹלָם הַטָּמוּן. הוּא כִּסֵּא רִבּוֹנוֹ, עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּיוֹת בָּעוֹלָם. כְּשֶׁהָעוֹלָם בְּדִין, יוֹצֵא וְנִקְרָא מטטרו"ן, רִבּוֹן עַל כָּל הַחֵילוֹת הָעֶלְיוֹנִים. וְזָקֵן הוּא, נַעַר. נִכְנָס מֵעוֹלָם לְעוֹלָם, וּמִתְיַשֵּׁב הָרֹגֶז.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: הדא הוא דכתיב, (שם) ׳ואיננו כי לקח אתו אלהים׳. ואיננו: בהאי עלמא. ואיננו: כדקא הוה בהאי עלמא. ׳כי לקח אתו אלהים׳. לדיוקנא אחרא. בהאי, איהו נער תדיר. ורזא דא אוקימנא, (משלי כ״ב:ו׳) ׳חנך לנער על פי דרכו׳, לאנהגא עלמין כלהו. ׳גם כי יזקין לא יסור ממנה׳ - דהא תדיר אשתכח ביה ואתהדר נער. בחנוך אתכליל דיוקנא דעלמא טמירא. איהו כורסייא דמאריה, עביד שליחן בעלמא. כד עלמא בדינא, נפק ואיקרי מטטרו"ן, רבון על כל חיילין עילאין. וסבא איהו נער. עאל מעלמא לעלמא, ואתיישבא רוגזא.

התרגום: זהו שכתוב, (שם) ׳ואיננו כי לקח אתו אלהים׳ - ׳ואיננו׳: בעולם הזה. ׳ואיננו׳: כמו שהיה בעולם הזה. ׳כי לקח אתו אלהים׳ (בראשית ה, כד) - לדמות אחרת. בזה, הוא נער תמיד. וסוד זה בארנו, (משלי כ״ב:ו׳) ׳חנך לנער על פי דרכו׳ (משלי כב, ו) - להנהיג את כל העולמות. ׳גם כי יזקין לא יסור ממנה׳ - שהרי תמיד נמצא בו וחוזר נער. בחנוך נכללה דמות העולם הטמון. הוא כסא רבונו, עושה שליחויות בעולם. כשהעולם בדין, יוצא ונקרא מטטרו"ן, רבון על כל החילות העליונים. וזקן הוא, נער. נכנס מעולם לעולם, ומתישב הרגז.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים