ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 53: תרומה בהמשכו - חנוך שנעשה מטטרון וסוד שני הכרובים שעל הכפרת › פיסקה 20

׳וידי משה כבדים׳ מפני ׳ריב בני ישראל׳ - ו ׳ויקחו אבן׳ כלוחות האבנים

זוהר חדש · תרומה בהמשכו - חנוך שנעשה מטטרון וסוד שני הכרובים שעל הכפרת · מאמר 53 · פיסקה 20

לשון הזוהר

וְרָזָא דָא, (שמות י״ז:י״ב) ׳וִידֵי משֶׁה כְּבֵדִים׳. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּהַהִיא שַׁעֲתָא יִשְׂרָאֵל לָא הֲווֹ זַכָּאִין. וִידוֹי דְמשֶׁה אִיתְיַיקָרוּ, וְלָא יָכֵיל לְזָקְפָא לוֹן לְעֵילָא. דִּכְתִיב לְעֵילָא, (שם) עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסּוֹתָם אֶת ה'. וּכְדֵין וַיָּבֹא עֲמָלֵק, וְאִתְיַיקָרוּ יְדוֹי דְמשֶׁה, וְלָא יָכֵיל לְזָקְפָא לוֹן, עַד דְּקַבֵּיל עֲלֵיהּ עוֹנָשָׁא. דִּכְתִיב וַיִּקְחוּ אֶבֶן ׳וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה וְגו'׳. כְּגַוְונָא דָא לוּחֵי אַבְנַיָא, כְּגַוְונָא דְכַהֲנָא. וְעַל דָּא, כְּרוּבִים בְּהַהוּא זִמְנָא דַּהֲווֹ יִשְׂרָאֵל זַכָּאִין, הֲווֹ אַנְפִּין בְּאַנְפִּין, מִתְדַּבְּקִין דָּא בְּדָא. וְכַד לָא הֲווֹ זַכָּאִין, הֲווֹ מְהַדְּרִין אַנְפַּיְיהוּ דָּא מִן דָּא. וְעַל רָזִין אִלֵּין, הֲווֹ יָדְעֵי, אִי יִשְׂרָאֵל זַכָּאִין, אִי לָא.

תרגום

וְסוֹד זֶה, (שמות י״ז:י״ב) ׳וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים׳. מַה טַּעַם, מִשּׁוּם שֶׁבְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה יִשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ זַכָּאִים. וְיָדָיו שֶׁל מֹשֶׁה הִכְבִּידוּ, וְלֹא יָכוֹל לְהָרִים אוֹתָן לְמַעְלָה. שֶׁכָּתוּב לְמַעְלָה, (שם) ׳עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה׳. ׳וְאָז׳ וַיָּבֹא עֲמָלֵק, ׳וְהִכְבִּידוּ יְדֵי מֹשֶׁה, וְלֹא יָכוֹל לְהָרִים אוֹתָן, עַד שֶׁקִּבֵּל עָלָיו עֹנֶשׁ׳. שֶׁכָּתוּב וַיִּקְחוּ אֶבֶן וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה וְגוֹ'. כָּעֵין זֶה לוּחוֹת הָאֲבָנִים, כָּעֵין הַכֹּהֵן. וְעַל זֶה, הַכְּרוּבִים בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל זַכָּאִים, הָיוּ פָּנִים בְּפָנִים, נִדְבָּקִים זֶה בָּזֶה. וּכְשֶׁלֹּא הָיוּ זַכָּאִים, הָיוּ מַחְזִירִים פְּנֵיהֶם זֶה מִזֶּה. וְעַל סוֹדוֹת אֵלֶּה, הָיוּ יוֹדְעִים, אִם יִשְׂרָאֵל זַכָּאִים, אִם לֹא.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ורזא דא, (שמות י״ז:י״ב) ׳וידי משה כבדים׳. מאי טעמא, בגין דההיא שעתא ישראל לא הוו זכאין. וידוי דמשה איתייקרו, ולא יכיל לזקפא לון לעילא. דכתיב לעילא, (שם) על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה'. וכדין ויבא עמלק, ואתייקרו ידוי דמשה, ולא יכיל לזקפא לון, עד דקביל עליה עונשא. דכתיב ויקחו אבן ׳והיה כאשר ירים משה וגו'׳. כגוונא דא לוחי אבניא, כגוונא דכהנא. ועל דא, כרובים בההוא זמנא דהוו ישראל זכאין, הוו אנפין באנפין, מתדבקין דא בדא. וכד לא הוו זכאין, הוו מהדרין אנפייהו דא מן דא. ועל רזין אלין, הוו ידעי, אי ישראל זכאין, אי לא.

התרגום: וסוד זה, (שמות י״ז:י״ב) ׳וידי משה כבדים׳. מה טעם, משום שבאותה השעה ישראל לא היו זכאים. וידיו של משה הכבידו, ולא יכול להרים אותן למעלה. שכתוב למעלה, (שם) ׳על ריב בני ישראל ועל נסתם את ה׳. ׳ואז׳ ויבא עמלק, ׳והכבידו ידי משה, ולא יכול להרים אותן, עד שקבל עליו ענש׳. שכתוב ויקחו אבן והיה כאשר ירים משה וגו'. כעין זה לוחות האבנים, כעין הכהן. ועל זה, הכרובים באותו הזמן שהיו ישראל זכאים, היו פנים בפנים, נדבקים זה בזה. וכשלא היו זכאים, היו מחזירים פניהם זה מזה. ועל סודות אלה, היו יודעים, אם ישראל זכאים, אם לא.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים