ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 53: תרומה בהמשכו - חנוך שנעשה מטטרון וסוד שני הכרובים שעל הכפרת › פיסקה 19

ידי הכהן הנשאות בלא טרח - שמחת האצבעות לקבל את השכינה עליהן

זוהר חדש · תרומה בהמשכו - חנוך שנעשה מטטרון וסוד שני הכרובים שעל הכפרת · מאמר 53 · פיסקה 19

לשון הזוהר

כַהֲנָא כַּד בְּרִיךְ יַת עַמָּא, בְּשַׁעֲתָא דְּזָקֵיף יְדוֹי, כַּד הֲווֹ יִשְׂרָאֵל זַכָּאִין וְאִתְחַזּוּן לְבָרְכָא, יְדוֹי הֲווֹ זְקִיפִין בִּזְקִיפוּ, בְּלָא טוֹרַח כְּלַל, וְאִתְאֲרָמוּ בְּחֵידוּ וּבִרְעוּ. כְּדֵין שְׁכִינְתָּא שַׁרְיָיא עֲלַיְיהוּ, וְאִזְדַּקְּפָן אִינוּן מִגַּרְמַיְיהוּ, וּכְדֵין כַּהֲנָא הֲוָה יָדַע, דְּאִתְחַזּוּן יִשְׂרָאֵל לְבִרְכְּתָא, וּבָרֵיךְ לוֹן בִּרְעוּ דְּלִבָּא. וְכַד יְדוֹי הֲווֹ יַקִּירִין וּבְטוֹרַח סַגֵּי אִזְדְּקָפוּ, וְלָא יָכֵיל לַאֲרָמָא לוֹן, אֶלָּא בְּרוֹב טוֹרַח. כְּדֵין הֲוָה יָדַע, דְּהָא שְׁכִינְתָּא לָא שַׁרְיָיא עַל יְדוֹי. וְיִשְׂרָאֵל לָא אִתְחַזּוּן לִבְרָכָא. בְּגִין דִּבְשַׁעֲתָא דִּשְׁכִינְתָּא הֲוָה אַתְיָיא לְשָׁרְיָיא עַל יְדוֹי, כָּל אִינוּן אֶצְבְּעָן דְּאִינוּן בִּדְיוּקְנָא עִילָּאָה, הֲווֹ חָדָאן בְּחֵידוּ, לְקַבְּלָא לָהּ לִשְׁכִינְתָּא עֲלַיְיהוּ, וּפָרְחֵי לְאִזְדַּקְּפָא לְעֵילָא. כְּמָא דַּהֲווֹ חָדָאן כְּרוּבִין דְּהַאי עָלְמָא, וְכָּל שֶׁכֵּן לְעֵילָא, לְקַבְּלָא לָהּ לִשְׁכִינְתָּא עַל גַּבַּיְיהוּ.

תרגום

הַכֹּהֵן כְּשֶׁבֵּרַךְ אֶת הָעָם, בְּשָׁעָה שֶׁהֵרִים יָדָיו, כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל זַכָּאִים וּרְאוּיִים לְהִתְבָּרֵךְ, יָדָיו הָיוּ מוֹרָמוֹת בַּהֲרָמָה, בְּלֹא טֹרַח כְּלָל, וְהוּרְמוּ בְּשִׂמְחָה וּבִרְצוֹן. אָז הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עֲלֵיהֶם, וּמִזְדַּקְּפוֹת הֵן מֵעַצְמָן, וְאָז הַכֹּהֵן הָיָה יוֹדֵעַ, שֶׁרְאוּיִים יִשְׂרָאֵל לִבְרָכָה, וּבֵרַךְ אוֹתָם בִּרְצוֹן הַלֵּב. וּכְשֶׁיָּדָיו הָיוּ כְּבֵדוֹת וּבְטֹרַח רַב הוּרְמוּ, וְלֹא יָכוֹל לְהָרִים אוֹתָן, אֶלָּא בְּרֹב טֹרַח, אָז הָיָה יוֹדֵעַ, שֶׁהֲרֵי הַשְּׁכִינָה אֵינָהּ שׁוֹרָה עַל יָדָיו. וְיִשְׂרָאֵל אֵינָם רְאוּיִים לִבְרָכָה. מִשּׁוּם שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהַשְּׁכִינָה הָיְתָה בָּאָה לִשְׁרוֹת עַל יָדָיו, כָּל אוֹתָן הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁהֵן בִּדְמוּת עֶלְיוֹנָה, הָיוּ שְׂמֵחוֹת בְּשִׂמְחָה, לְקַבֵּל אֶת הַשְּׁכִינָה עֲלֵיהֶן, וּפוֹרְחוֹת לְהִזְדַּקֵּף לְמַעְלָה. כְּמוֹ שֶׁהָיוּ שְׂמֵחִים כְּרוּבֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְכָל שֶׁכֵּן לְמַעְלָה, לְקַבֵּל אֶת הַשְּׁכִינָה עֲלֵיהֶם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כהנא כד בריך ית עמא, בשעתא דזקיף ידוי, כד הוו ישראל זכאין ואתחזון לברכא, ידוי הוו זקיפין בזקיפו, בלא טורח כלל, ואתארמו בחידו וברעו. כדין שכינתא שרייא עלייהו, ואזדקפן אינון מגרמייהו, וכדין כהנא הוה ידע, דאתחזון ישראל לברכתא, ובריך לון ברעו דלבא. וכד ידוי הוו יקירין ובטורח סגי אזדקפו, ולא יכיל לארמא לון, אלא ברוב טורח. כדין הוה ידע, דהא שכינתא לא שרייא על ידוי. וישראל לא אתחזון לברכא. בגין דבשעתא דשכינתא הוה אתייא לשרייא על ידוי, כל אינון אצבען דאינון בדיוקנא עילאה, הוו חדאן בחידו, לקבלא לה לשכינתא עלייהו, ופרחי לאזדקפא לעילא. כמא דהוו חדאן כרובין דהאי עלמא, וכל שכן לעילא, לקבלא לה לשכינתא על גבייהו.

התרגום: הכהן כשברך את העם, בשעה שהרים ידיו, כשהיו ישראל זכאים וראויים להתברך, ידיו היו מורמות בהרמה, בלא טרח כלל, והורמו בשמחה וברצון. אז השכינה שורה עליהם, ומזדקפות הן מעצמן, ואז הכהן היה יודע, שראויים ישראל לברכה, וברך אותם ברצון הלב. וכשידיו היו כבדות ובטרח רב הורמו, ולא יכול להרים אותן, אלא ברב טרח, אז היה יודע, שהרי השכינה אינה שורה על ידיו. וישראל אינם ראויים לברכה. משום שבשעה שהשכינה היתה באה לשרות על ידיו, כל אותן האצבעות שהן בדמות עליונה, היו שמחות בשמחה, לקבל את השכינה עליהן, ופורחות להזדקף למעלה. כמו שהיו שמחים כרובי העולם הזה, וכל שכן למעלה, לקבל את השכינה עליהם.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים