ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 53: תרומה בהמשכו - חנוך שנעשה מטטרון וסוד שני הכרובים שעל הכפרת › פיסקה 16

כרובים פנים בפנים ופנים מפנים - שלשה סימנים שבהם היו יודעים

זוהר חדש · תרומה בהמשכו - חנוך שנעשה מטטרון וסוד שני הכרובים שעל הכפרת · מאמר 53 · פיסקה 16

לשון הזוהר

בְּכָל זִימְנָא דְּיִשְׂרָאֵל הֲווֹ זַכָּאִין, כְּרוּבִים הֲווֹ דְּבֵיקִין בִּדְבִיקוּ אַפִּין בְּאַפִּין, כֵּיוָן דַּהֲווֹ סָרְחָן, הֲווֹ מְהַדְּרָן אַפַּיְיהוּ דָּא מִן דָּא. מְנָא הֲווֹ יָדְעֵי, הָכָא אִתְפַּלְּגוּן עַמּוּדִין דְּעָלְמָא. אֲבָל בִּתְנָנָא דְּקוּרְבָּנָא, וּבְקוּרְבָּנָא עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא, וּבְכַהֲנָא כַּד בְּרִיךְ יָת עַמָּא. בְּאִלֵּין תְּלָתָא הֲווֹ יָדְעֵי, דְּהָא כְּרוּבִים מְהַדְּרִין אַנְפִּין דָּא מִן דָּא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי תְּיוּבְתָּא דִבְנוֹי.

תרגום

בְּכָל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיוּ זַכָּאִים, הַכְּרוּבִים הָיוּ דְּבוּקִים בִּדְבֵקוּת פָּנִים בְּפָנִים. כֵּיוָן שֶׁהָיוּ סוֹרְחִים, הָיוּ מַחְזִירִים פְּנֵיהֶם זֶה מִזֶּה. מִנַּיִן הָיוּ יוֹדְעִים, כָּאן נֶחְלְקוּ עַמּוּדֵי הָעוֹלָם. אֲבָל בֶּעָשָׁן הַקָּרְבָּן, וּבַקָּרְבָּן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וּבַכֹּהֵן כְּשֶׁבֵּרַךְ אֶת הָעָם. בִּשְׁלֹשָׁה אֵלֶּה הָיוּ יוֹדְעִים, שֶׁהֲרֵי הַכְּרוּבִים מַחְזִירִים פָּנִים זֶה מִזֶּה, וְהקב"ה רוֹצֶה תְּשׁוּבַת בָּנָיו.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: בכל זימנא דישראל הוו זכאין, כרובים הוו דביקין בדביקו אפין באפין, כיון דהוו סרחן, הוו מהדרן אפייהו דא מן דא. מנא הוו ידעי, הכא אתפלגון עמודין דעלמא. אבל בתננא דקורבנא, ובקורבנא על גבי מדבחא, ובכהנא כד בריך ית עמא. באלין תלתא הוו ידעי, דהא כרובים מהדרין אנפין דא מן דא, וקודשא בריך הוא בעי תיובתא דבנוי.

התרגום: בכל זמן שישראל היו זכאים, הכרובים היו דבוקים בדבקות פנים בפנים. כיון שהיו סורחים, היו מחזירים פניהם זה מזה. מנין היו יודעים, כאן נחלקו עמודי העולם. אבל בעשן הקרבן, ובקרבן על גבי המזבח, ובכהן כשברך את העם. בשלשה אלה היו יודעים, שהרי הכרובים מחזירים פנים זה מזה, והקב"ה רוצה תשובת בניו.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים