ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 53: תרומה בהמשכו - חנוך שנעשה מטטרון וסוד שני הכרובים שעל הכפרת › פיסקה 15

ממשות הבאה בשריית הרוח - ממטה אהרן שהוא עץ ונעשה בו קיום

זוהר חדש · תרומה בהמשכו - חנוך שנעשה מטטרון וסוד שני הכרובים שעל הכפרת · מאמר 53 · פיסקה 15

לשון הזוהר

בְּכָל אֲתַר דְּרוּחָא עִילָּאָה הֲוָה אָתֵי וְשַׁרְיָיא, וַדַּאי בְּהַהוּא אֲתַר דְּשַׁרְיָא, אִית בֵּיהּ מַמָּשׁוּ, וְקִיּוּמָא בְּאָת וְנִיסָּא. בַּר נָשׁ אִיהוּ מֵעַפְרָא, וְעַד לָא שְׁרָא עֲלֵיהּ נְצִיצוּ דְרוּחָא דִלְעֵילָא, לֵית בֵּיהּ מַמָּשׁוּ, כֵּיוָן דְּשַׁרְיָא עֲלֵיהּ, אִית בֵּיהּ מַמָּשׁוּ, וְקָיְימָא בְּקִיּוּמָא. וְאִי תֵימָא דָא בִּלְחוֹדוֹי, תָּא חֲזֵי מֵחוּטְרָא דְאַהֲרֹן, דְּאִיהוּ אָעָא בְּלָא מַמָּשׁוּ כְּלַל, כֵּיוָן דְּשַׁדַּר בֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זְעִירוּ דְרוּחָא, קָאִים בְּקִיּוּמָא, וְאִתְעֲבֵיד לֵיהּ בְּרִיָּה וּמַמָּשׁוּ. וּמָה אָעָא דְּלָאו אוֹרְחֵיהּ בְּכָךְ, כֵּיוָן דְּשַׁדַּר בֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַד זְעִירוּ דְרוּחָא, קָאִים בְּקִיּוּמָא, וַהֲוָה בֵּיהּ מַמָּשׁוּ. כְּרוּבִים דְּאִינוּן קְדוֹשִׁין, וְקָיְימִין בִּקְדוּשָׁה כְּגַוְונָא דִלְעֵילָא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

תרגום

בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָרוּחַ הָעֶלְיוֹנָה הָיְתָה בָּאָה וְשׁוֹרָה, וַדַּאי בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁשּׁוֹרָה, יֵשׁ בּוֹ מַמָּשׁוּת, וְקִיּוּם בְּאוֹת וְנֵס. הָאָדָם הוּא מֵעָפָר, וְעַד שֶׁלֹּא שָׁרְתָה עָלָיו נְצִיצַת הָרוּחַ שֶׁלְּמַעְלָה, אֵין בּוֹ מַמָּשׁוּת, כֵּיוָן שֶׁשּׁוֹרָה עָלָיו, יֵשׁ בּוֹ מַמָּשׁוּת, וְעוֹמֵד בְּקִיּוּם. וְאִם תֹּאמַר זֶה בִּלְבַד, בֹּא רְאֵה מִמַּטֵּה אַהֲרֹן, שֶׁהוּא עֵץ בְּלֹא מַמָּשׁוּת כְּלָל, כֵּיוָן שֶׁשָּׁלַח בּוֹ הקב"ה זְעֵיר רוּחַ, עוֹמֵד בְּקִיּוּם, וְנַעֲשֶׂה לוֹ בְּרִיָּה וּמַמָּשׁוּת. וּמַה עֵץ שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ בְּכָךְ, כֵּיוָן שֶׁשָּׁלַח בּוֹ הקב"ה זְעֵיר רוּחַ אֶחָד, עוֹמֵד בְּקִיּוּם, וְהָיָה בּוֹ מַמָּשׁוּת. הַכְּרוּבִים שֶׁהֵם קְדוֹשִׁים, וְעוֹמְדִים בִּקְדֻשָּׁה כָּעֵין שֶׁלְּמַעְלָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: בכל אתר דרוחא עילאה הוה אתי ושרייא, ודאי בההוא אתר דשריא, אית ביה ממשו, וקיומא באת וניסא. בר נש איהו מעפרא, ועד לא שרא עליה נציצו דרוחא דלעילא, לית ביה ממשו, כיון דשריא עליה, אית ביה ממשו, וקיימא בקיומא. ואי תימא דא בלחודוי, תא חזי מחוטרא דאהרן, דאיהו אעא בלא ממשו כלל, כיון דשדר ביה קודשא בריך הוא זעירו דרוחא, קאים בקיומא, ואתעביד ליה בריה וממשו. ומה אעא דלאו אורחיה בכך, כיון דשדר ביה קודשא בריך הוא חד זעירו דרוחא, קאים בקיומא, והוה ביה ממשו. כרובים דאינון קדושין, וקיימין בקדושה כגוונא דלעילא, על אחת כמה וכמה.

התרגום: בכל מקום שהרוח העליונה היתה באה ושורה, ודאי באותו המקום ששורה, יש בו ממשות, וקיום באות ונס. האדם הוא מעפר, ועד שלא שרתה עליו נציצת הרוח שלמעלה, אין בו ממשות, כיון ששורה עליו, יש בו ממשות, ועומד בקיום. ואם תאמר זה בלבד, בא ראה ממטה אהרן, שהוא עץ בלא ממשות כלל, כיון ששלח בו הקב"ה זעיר רוח, עומד בקיום, ונעשה לו בריה וממשות. ומה עץ שאין דרכו בכך, כיון ששלח בו הקב"ה זעיר רוח אחד, עומד בקיום, והיה בו ממשות. הכרובים שהם קדושים, ועומדים בקדשה כעין שלמעלה, על אחת כמה וכמה.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: