כסוי כנפי הכרובים על הכפרת - והכאתן בשירה בבוא האורה העליונה
זוהר חדש · תרומה בהמשכו - חנוך שנעשה מטטרון וסוד שני הכרובים שעל הכפרת · מאמר 53 · פיסקה 12
לשון הזוהר
וּבִתְלַת זִמְנִין אִלֵּין, כַּפּוּרְתָּא אִתְהַדְּרַת בְּסִטְרָהָא, כִּדְקָא יָאוֹת, כַּפֻּרְתָּא דָּא אִתְפָּרְסָא לְעֵילָא, גּוֹ הַהוּא נְקוּדָה טְמִירָא, בִּנְהִירוּ קַדְמָאָה דְּאִתְפָּרְסָא. לְבָתַר אִתְפְּרָס בִּשְׁלִימוּ. וְשַׁרְיָיא עַל הַהוּא פְּרִיסוּ, כַּד אִתְחַפְיָין גַּדְפֵי כְּרוּבִים עַל הַאי כַּפֻּרְתָּא, בְּגִין לְאִתְחַפְיָיא כַּפֻּרְתָּא, וְלָא יְהֵא בְּאִתְגַּלְּיָיא. כַפֹּרֶת. כַּפֹּרֶת כְּתִיב, דְּכַד אַתְיָא נְהִירוּ עִילָּאָה, אִינוּן כְּרוּבִים בַּטְשֵׁי בְּגַדְפַיְיהוּ, וְסָלְקִין לוֹן לְעֵילָא, וְאָמְרִין שִׁירָתָא מִסְּגִיאוּ דְּהַהוּא חֶדְוָה דְּהַהוּא נְהִירוּ.
תרגום
וּבִשְׁלֹשָׁה זְמַנִּים אֵלֶּה, חוֹזֶרֶת הַכַּפֹּרֶת בְּצִדֶּיהָ, כָּרָאוּי, כַּפֹּרֶת זוֹ פְּרוּשָׂה לְמַעְלָה, בְּתוֹךְ אוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה הַטְּמוּנָה, בְּאוֹרָה רִאשׁוֹנָה שֶׁפְּרוּשָׂה. אַחַר כָּךְ נִפְרֶשֶׂת בִּשְׁלֵמוּת. וְשׁוֹרָה עַל אוֹתָהּ הַפְּרִישָׂה, כְּשֶׁמְּכַסּוֹת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים עַל כַּפֹּרֶת זוֹ, כְּדֵי לְכַסּוֹת אֶת הַכַּפֹּרֶת, וְלֹא תִּהְיֶה בְּגִלּוּי. ׳כַּפֹּרֶת׳. ׳כַּפֹּרֶת׳ כָּתוּב, שֶׁכְּשֶׁבָּאָה אוֹרָה עֶלְיוֹנָה, אוֹתָם הַכְּרוּבִים מַכִּים בְּכַנְפֵיהֶם, וּמַעֲלִים אוֹתָם לְמַעְלָה, וְאוֹמְרִים שִׁירָה מֵרֹב אוֹתָהּ הַשִּׂמְחָה שֶׁל אוֹתָהּ הָאוֹרָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ובתלת זמנין אלין, כפורתא אתהדרת בסטרהא, כדקא יאות, כפרתא דא אתפרסא לעילא, גו ההוא נקודה טמירא, בנהירו קדמאה דאתפרסא. לבתר אתפרס בשלימו. ושרייא על ההוא פריסו, כד אתחפיין גדפי כרובים על האי כפרתא, בגין לאתחפייא כפרתא, ולא יהא באתגלייא. כפרת. כפרת כתיב, דכד אתיא נהירו עילאה, אינון כרובים בטשי בגדפייהו, וסלקין לון לעילא, ואמרין שירתא מסגיאו דההוא חדוה דההוא נהירו.
התרגום: ובשלשה זמנים אלה, חוזרת הכפרת בצדיה, כראוי, כפרת זו פרושה למעלה, בתוך אותה הנקדה הטמונה, באורה ראשונה שפרושה. אחר כך נפרשת בשלמות. ושורה על אותה הפרישה, כשמכסות כנפי הכרובים על כפרת זו, כדי לכסות את הכפרת, ולא תהיה בגלוי. ׳כפרת׳. ׳כפרת׳ כתוב, שכשבאה אורה עליונה, אותם הכרובים מכים בכנפיהם, ומעלים אותם למעלה, ואומרים שירה מרב אותה השמחה של אותה האורה.