אלף בית שאין בו וא"ו וקו"ף - כקוף המראה עצמו מת מפני החיה
זוהר חדש · תרומה - עליית תפלת הבקר בדרגותיה וארבעים ימי משה עד סוד הכפרת · מאמר 52 · פיסקה 9
לשון הזוהר
וְעִם כָּל דָּא, בְּאַלְפָא בֵיתָא, אִית רָזָא דְרָזִין לְחַכִּימִין. בְּאַלְפָא בֵּיתָא דָא לֵית בֵּיהּ וא"ו, וְאִית בֵּיהּ פ"א בְּאַתְרֵיהּ, וְהַיְינוּ, (שם) ׳פְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל׳. לְבָתַר ר' תְּרֵי זִמְנֵי נִינְהוּ. וְלֵית בֵּיהּ קו"ף. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דִּנְפִילָה דָּא, דְּאִתְמְסַר בַּר נָשׁ לְמוֹתָא, אִצְטְרִיךְ לְכַוְּונָא רְעוּתֵיהּ, וּלְמֶעְבַּד נַחַת רוּחַ לְהַהוּא סִטְרָא דְּשַׁרְיָיא בֵּיהּ מוֹתָא, כְּמָה דְּעָבִיד קוֹף בְּחֻרְבוֹת וּבֶהָרִים, אַחֲזֵי גַרְמֵיהּ דְּמִית, וְאִתְחֲזֵי דְּמִית קַמֵּי חֵיוָתָא חָדָא דְּדָחֵיל מִינָּהּ. כֵּיוָן דְּהַהִיא חֵיוָותָא קָרֵיב לְגַבֵּיהּ, וְחָשֵׁיב לְקָטְלָא לֵיהּ, וּלְנַשְׁכָא לֵיהּ, חָמָא לֵיהּ נְפִיל לְאַרְעָא כְּמֵת, וְחָשֵׁיב דְּאִיהוּ מֵת, כְּדֵין תָּב לַאֲחוֹרָא, וְלָא מְקַטְרֵג לֵיהּ. וְעַל דָּא אִסְתַּלְּקוּ אִלֵּין ב' אַתְוָון, דְּלָא יְדַע בְּהוּ בַּר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי.
תרגום
וְעִם כָּל זֶה, בְּאָלֶף בֵּית, יֵשׁ סוֹד סוֹדוֹת לַחֲכָמִים. בְּאָלֶף בֵּית זֶה אֵין בּוֹ וא"ו, וְיֵשׁ בּוֹ פ"א בִּמְקוֹמוֹ, וְזֶהוּ, (שם) ׳פְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל׳ - אַחַר כָּךְ ר' פַּעֲמַיִם הֵן. וְאֵין בּוֹ קוֹ"ף. מַה טַּעַם. מִשּׁוּם שֶׁנְּפִילָה זוֹ, שֶׁמּוֹסֵר הָאָדָם עַצְמוֹ לְמָוֶת, צָרִיךְ לְכַוֵּן אֶת רְצוֹנוֹ, וְלַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְאוֹתוֹ הַצַּד שֶׁשּׁוֹרֶה בּוֹ הַמָּוֶת, כְּמוֹ שֶׁעוֹשֶׂה קוֹף בַּחֳרָבוֹת וּבֶהָרִים, מַרְאֶה אֶת עַצְמוֹ שֶׁמֵּת, וְנִרְאֶה מֵת לִפְנֵי חַיָּה אַחַת שֶׁפּוֹחֵד מִמֶּנָּה. כֵּיוָן שֶׁאוֹתָהּ הַחַיָּה מִתְקָרֶבֶת אֵלָיו, וְחוֹשֶׁבֶת לְהָרְגוֹ, וְלִנְשֹׁךְ אוֹתוֹ, רוֹאָה אוֹתוֹ נוֹפֵל לָאָרֶץ כְּמֵת, וְחוֹשֶׁבֶת שֶׁהוּא מֵת, אָז חוֹזֶרֶת לְאָחוֹר, וְאֵינָהּ מְקַטְרֶגֶת אוֹתוֹ. וְעַל זֶה נִסְתַּלְּקוּ שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת אֵלֶּה, שֶׁלֹּא יֵדַע בָּהֶן חוּץ מֵהקב"ה לְבַדּוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ועם כל דא, באלפא ביתא, אית רזא דרזין לחכימין. באלפא ביתא דא לית ביה וא"ו, ואית ביה פ"א באתריה, והיינו, (שם) ׳פדה אלהים את ישראל׳. לבתר ר' תרי זמני נינהו. ולית ביה קו"ף. מאי טעמא. בגין דנפילה דא, דאתמסר בר נש למותא, אצטריך לכוונא רעותיה, ולמעבד נחת רוח לההוא סטרא דשרייא ביה מותא, כמה דעביד קוף בחרבות ובהרים, אחזי גרמיה דמית, ואתחזי דמית קמי חיותא חדא דדחיל מינה. כיון דההיא חיוותא קריב לגביה, וחשיב לקטלא ליה, ולנשכא ליה, חמא ליה נפיל לארעא כמת, וחשיב דאיהו מת, כדין תב לאחורא, ולא מקטרג ליה. ועל דא אסתלקו אלין ב' אתוון, דלא ידע בהו בר קודשא בריך הוא בלחודוי.
התרגום: ועם כל זה, באלף בית, יש סוד סודות לחכמים. באלף בית זה אין בו וא"ו, ויש בו פ"א במקומו, וזהו, (שם) ׳פדה אלהים את ישראל׳ - אחר כך ר' פעמים הן. ואין בו קו"ף. מה טעם. משום שנפילה זו, שמוסר האדם עצמו למות, צריך לכון את רצונו, ולעשות נחת רוח לאותו הצד ששורה בו המות, כמו שעושה קוף בחרבות ובהרים, מראה את עצמו שמת, ונראה מת לפני חיה אחת שפוחד ממנה. כיון שאותה החיה מתקרבת אליו, וחושבת להרגו, ולנשך אותו, רואה אותו נופל לארץ כמת, וחושבת שהוא מת, אז חוזרת לאחור, ואינה מקטרגת אותו. ועל זה נסתלקו שתי אותיות אלה, שלא ידע בהן חוץ מהקב"ה לבדו.